הכדור בידיים שלנו

תעצרו את הטירוף הזה. מדינה לא יכולה להתנהל כשההנהגה שלה משדרת כאוס וקונספירציות משוגעות. למנות ראש שב"כ בבוקר, להוציא הודעה מפורטת ולבטל בצהריים; יועצים בלשכת ראש הממשלה מקבלים על פי החשד משכורת ממדינה זרה (תומכת חמאס); סרטונים שמפורסמים בלילות ומאשימים את מערכות הביטחון במהפכה ובגידה - ובעיקר תחושה שכולם נגד כולם.

וכל זה כשאנחנו בזמן מלחמה, דווקא כשהעם נדרש להקרבה, לאמונה בצדקת הדרך, לתחושה שיש על מי לסמוך. לא לרכבת הרים של תיאוריות, החלטות והאשמות. למרות ההישגים במלחמה, כבר שנה וחצי שההנהגה נעלמה. ב־7 באוקטובר זה היה ברור לחודשים ארוכים, ועכשיו היא לא מתפקדת כהנהגה.

אנחנו נלחמים בחזית ומתנדבים על אזרחי כי בהנהגה אין יציבות. מי שטוען שאני מגזים שיביט ביושר על הכאוס בשבוע האחרון. זה לא משנה מי אשם - השמאלנים, הימנים ש"רוקדים מה יפית", הרצפה שעקומה או בית המשפט. ככה לא נראית מנהיגות.

יש פה עם שיש לו נחישות מדהימה, צומוד לקרקע ואמונה גדולה. הוא זקוק לתחושת יציבות, לאנשים שאפשר לסמוך עליהם, אחרת המיואשים ישתלטו. מה אזרח ישראלי, ציוני שמשרת במילואים ואוהב את המדינה, אמור לעשות עם הטענה של ראש הממשלה על דיפ־סטייט? איך הוא אמור לסכן את חייו במלחמה אם הפקידים שולטים ולא הממשלה? מי בעצם שולח אותו? איך הוא אמור לשלם מיסים אם הכסף לא מגיע לצורכי הציבור אלא לדיפ־סטייט?

למה שיציית למשטרה אם היא חוקרת כרצונה בהוראות של הדיפ־סטייט? איך יסמוך על בית המשפט שיעצור את הגנבים, השודדים והאנסים? מי דואג למשפחתו בעורף? ואיך ירגיש בטוח אם מערכות הביטחון שלנו מורכבות מקצינים שהתחנכו על ידי הדיפ־סטייט באמריקה? אם אין דמוקרטיה, אז למה שהוא ירגיש שיש על מי לסמוך?

כל אלה מסרים שיוצאים מהממשלה בשבועות האחרונים. הם לא אחראים על כלום אלא רק שלטון הצללים המסתורי. בזמן שהשיח בחזית ובמרבית הבתים בישראל הוא על הצורך לנצח במלחמה ולהחזיר את החטופים, השיח הפוליטי בממשלה הפוך. נתק מוחלט. המון הצהרות על אויבים מבית ופחות מדי על תוכניות לחסל את חמאס וחיזבאללה.

הגישה הממלכתית נכשלה ב־7 באוקטובר. אני לא חולק על כך. מרוב אמון במערכות הביטחוניות, במשך שנים לא נשאלו מספיק שאלות. יש לנו מערכות שחייבות רפורמה משמעותית והמתנגדים לה יוצרים את תנועת המטוטלת הזאת. את הלקחים מהכישלונות צריך להפיק בוועדת חקירה שתבדוק את כלל המערכות, לא בבריחה למחוזות הקונספירציות. יש הבדל עצום בין אנשי שוליים שמפזרים טענות על דיפ־סטייט ומאשימים חייזרים וארגונים חשאיים מרחבי העולם, לבין טענות כאלה מצד ראש הממשלה ושריו. ככה מפרקים מדינה.

לכן החלופה עכשיו הכרחית, לשדר יציבות. להוביל בכל מאבק אזרחי אבל גם להוביל בגיוס ובלחימה בחזית. יש כאלה, בעבר מהשמאל הקיצוני ועכשיו בקרב תומכי נתניהו, שקוראים לארצות הברית לתפוס שלטון, להתערב ולהטיל סנקציות על יריביהם הפוליטיים, כמו שקראו לפומפיוס לפלוש לארץ ולסדר את סכסוך האחים החשמונאים. אז איבדנו ריבונות בימי שגרה. כיום זה עלול לפרק את החברה הישראלית במלחמה. הם התחילו, זו הטענה. הם מתעלמים מרוב העם שמבקש להרגיע. כשככה נראית המערכת הפוליטית, אנחנו חייבים לעשות סדר בעצמנו. כמו בתחילת המלחמה. תסתכלו עליהם, תביטו לכל הצדדים - אין מבוגר אחראי. משקל הדורות על הכתפיים שלנו. דווקא עכשיו, בזמן מלחמה, אל תוותרו על השליטה שלנו בחיינו.

כך ננצח

בכאוס מנהיגותי נדרש מצפן. אז הנה כמה אמיתות:

1. קטאר היא מדינת אויב, גם אם איננה מוגדרת ככזו בחוק. היא מממנת את חמאס וארגונים אחרים (כך טענה גם ארה"ב ב־2014), שולטת ב"אל־ג'זירה" שפועלת נגד ישראל, ויש לה חלק עצום בבניית התשתיות של חמאס.

2. אין שום סבירות שאדם שנמצא בלשכת ראש הממשלה יקבל במקביל תשלום ממדינה זרה. בוודאי מקטאר.

3. יש צביעות גדולה בכך שהיחס לקטאר נקבע מפוזיציית נתניהו. קטאר נתפסה אצל רבים מאלה שתוקפים עכשיו את הקשר איתה כשחקן הכרחי, ואגב אצל מרבית תומכי הממשלה כאויב. מי שמחפש חוסר יושרה ימצא אותה בכל הכיוונים.

4. ראש השב"כ צריך להיות האדם שהכי מתאים להוביל את ביטחון ישראל, לא זה שהכי קרוב למפלגת השלטון.

5. למנות ראש שב"כ בבוקר ולבטל בצהריים מעיד על כאוס מוחלט.

6. צה"ל צריך חיילים, זו לא המצאה כדי להפיל ממשלה. אנחנו במלחמה.

7. הבחירה במפלגות החרדיות על פני הצורך להגדיל את הצבא כדי לנצח במלחמה היא פגיעה בביטחון המדינה.

8. כל אזרח ישראלי, לא רק חרדים, צריך לשרת. ערבי, יהודי, שמאלני, דתי או חילוני. אין סיבה שערבי לא יעשה שירות לאומי וחרדי לא יתגייס כדי להגן על המולדת.

9. לא יהיו עונשי מאסר למי שלא ישרת, אבל מדינת ישראל חייבת לעצור סבסוד וזכויות יתר. כך גם הזכות לבחור ולהיבחר. מי שבוחר להיות אזרח סוג ב', שיהיה כזה.

10. החטופים בעזה הם לא "עניין פוליטי", אלא חלק מהערבות ההדדית שלנו. מותר וחובה למשפחות להיאבק עליהם. מותר לחשוב אחרת לגבי הדרך להשיג אותם. בעיניי ללא לחץ צבאי אין משא ומתן.

11. חמאס חייב להיות מושמד והרצועה מפורזת, אנחנו חייבים לשלוט ברכס הגבוה בלבנון כדי שמדינת ישראל תהיה בטוחה. זו לא מלחמה של הממשלה או של ראש הממשלה. זה הכרח קיומי.

12. מנהיגות מחויבת לדאוג לעתיד המדינה, לא להישרדות פוליטית.