ההסכם בין המדינה לאזרחים מופר מדי יום: לא נסלח לעולם על הפקרת החטופים

עברו 338 ימים מאז שתמיר נקרא לצאת להגנת הקיבוץ, הקהילה והגבול בשל חשש לחדירת מחבלים, ובעצם יצא למלכודת מוות: חברי כיתת כוננות מול מאות מחבלים שצבאו על היישובים ובאו לטרף, לרצח ולאונס של אזרחי המדינה, באין מפריע ומגן.

אני מנסה להיזכר בתחושותיי בימים הראשונים, מרגע האזעקות בשעה 06:29 ועד ההבנה של גודל האירוע. כשלא מצאו את תמיר בין ההרוגים, היתה בי הקלה. הוא נחטף, ובטוח ישיבו אותו במהרה. התרוצצתי מלאת תקווה ואנרגיה מפגישה לפגישה. הרי מדינת ישראל תדאג לאזרחיה. אחרי הבוקר הנורא, הם יעשו הכל כדי לתקן את העוול. מאז עברו 11 חודשים איומים, של טלטלה רגשית ועסקאות באות והולכות - והתבדיתי. בתחילה היינו עטופי אמפתיה ותמיכה, עד שאט־אט מי שהעזו להטיל את האחריות על ראש הממשלה, שעומד בראש המדינה ושאמור להגן על אזרחיה, הפכו לאויבי העם. המחיר גבוה מדי, כך נאמר לנו.

הבן שלי נתן את עצמו למדינה, בכל מחיר. הוא לא התלבט, לא בשנות שירותו הסדיר ולא באותה שבת ארורה. הוא יצא להגן על גבול המדינה ועל הקהילה כשהוא מותיר מאחור את אשתו ואת ילדיו. הוא, שנתן את חייו בעת שהופקר, לא ראוי להיות מובא לקבורה באדמת ישראל, כי המחיר גבוה מדי.

זעם, כעס וכאב

המחיר הגבוה באמת הוא המחיר של אי־השבת החטופים, כולם - החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה באדמת ישראל. אנו נלחמים היום על עתידה של החברה בישראל, על המחיר של אובדן האמון והביטחון של האזרח במדינה. לעולם לא נוכל לסלוח על הפקרת אזרחים הנמצאים כבני ערובה, הן בידי חמאס והן עבור שלמות הקואליציה, בשם השליטה בציר כזה או אחר.

נשארתי עם זעם, כעס וכאב על מה שקרה ולא היה צריך לקרות. על כך שאני נדרשת להילחם בממשלה שלי כדי שתחזיר לי את הילד החטוף שלי. איפה נשמע שאם צריכה לזעוק "תשיבו לי את הילד!", ויסבירו לה שיש משהו חשוב יותר. יש לי מדינה אחת עם ממשלה אחת וראש אחד - וזוהי חובתם.

בעת החטיפה, ההסכם בין המדינה לאזרחיה הופר, והוא מופר מדי יום באי־השבתם ארצה. הוא הופר כשהותרנו שישה חטופים ששרדו 327 ימים והוצאו להורג. בכל יום שעובר אנו מותירים עוד חטופים למותם. אל לנו לומר שאמירה נגד זה היא פוליטית - היא לא! זוהי מלחמה על ערכי החברה, על ערבות הדדית, על אמון ועל הביטחון שלא מפקירים אף אחד מאחור. לא את החללים - ובוודאי לא את החיים.

הכותבת היא אמו של תמיר אדר, שנרצח בניר עוז ב־7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה