שלוש מילים, זה כל מה שצריך: ברוך הבא הביתה
אחרי עשרה חודשים של גיהנום, אחרי סוף שבוע שבו היינו על הקרשים, הצלחה כזו שמחזירה לזמן מה את החיוך אל הפנים • אנחנו עם שמתמחה בלהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי
Your browser doesn’t support HTML5 audio
"אהלן וסהלן אלקאדי, ברוך הבא הביתה": שלוש מילים, זה כל מה שצריך. 11 ילדים שרצים לחבק את אבא, זה כל מה שצריך. שיאללה, איזה אלופים הלוחמים שהחזירו אותך. איזה אלוף שהחזקת שם בחיים.
איזו אליפות, כמה התרגשות. אחרי עשרה חודשים של גיהנום, אחרי סוף שבוע שבו היינו על הקרשים, איבדנו לוחמים, בנים, אחים, וגם היו מאות שיגורים, ואז הצלחה כזו שמחזירה לזמן מה את החיוך אל הפנים.
מה זה המבצעים ההירואיים האלה, כמה גיבורים יש בעם שלנו, יהודים, ערבים, אלופים. כמה רזית, ואיך החיוך שלך חזר אל הפנים. ברוך הבא הביתה.
שלוש מילים. מילים שמלבד היום נשמעות כל כך רחוקות, כמעט בלתי אפשריות. כי הבית שלנו נשמע בלתי אפשרי.
כמעט בלתי אפשרי לחזור הביתה לצפון. זאת אומרת, הרי אפשר, אבל יש כטב"מים ורקטות שפוגעות בבתים של ילדים עם זמן התרעה אפסי, וזה בלתי אפשרי.
כמעט בלתי אפשרי לחזור הביתה מחו"ל. זאת אומרת, אפשר. יש טיסות, פה ושם. אבל הן מתבטלות, פה ושם. זה אנחנו שבחרנו לטוס בשנת מלחמה. עכשיו תשחו הביתה, נאסוף אתכם בעוד כמה ימים. וזה בלתי אפשרי.
כמעט בלתי אפשרי לחזור ללימודים. זאת אומרת, אפשר, יש איזורים מוגנים. יש ממ"דים, אולי, בחלק מהמקומות. גם יש התרעות ויחדים שיודעים לשכב על הרצפה עם הידיים על הראש. זה בלתי אפשרי.
ביד רועדת גם אכתוב שכרגע נראה כמעט בלתי אפשרי להחזיר את החטופים. זאת אומרת, הרי אפשר. אפשר לחתום על עסקה, אפשר לעשות מבצע צבאי. הבאנו ככה חלק מנרצחים. החזרנו ככה שמונה חטופים חיים. אם הם רק היו היחידים, האחרונים, היינו אוספים את השברים, מדביקים בדבק חם כמו מזג האוויר, מנסים להסתיר את הסדקים. אין כמונו במבצעים צבאיים. אבל 108 עדיין שם, וזה בלתי אפשרי.
כמעט שנה עוברת. ביהדות, בשנה הראשונה לפטירה, מקיימים אזכרה ראשונה בתאריך העברי אחרי 11 חודשים. 7 באוקטובר היה בכ"ב בתשרי. כ"ב באלול חל רק לפני כמה ימים. 11 חודשים.
אבל עכשיו, עכשיו אנחנו שמחים. זאת אומרת, נכון לכתיבת שורות אלה. כי במדינה כמו שלנו, אנחנו רגע למעלה ורגע למטה ורגע אחרי שבוכים מהתרגשות עם נועה שחזרה מהשבי, מלרלרים על השאלה אם מותר לה לרקוד בבגד ים (מותר, נועה, אפילו רצוי). קדימה. הבו לנו עוד הצלחות כאלה. עוד שמחות.
אנחנו עם שמתמחה בלהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. עם שגורם לרשתות זרות לספר שאלי קופטר ועמית נקש אחראים לאירועים. עם ששומר על הגב של האנשים שלו. רק שלא נאבד בדרך את התקווה, תעשו את זה כבר אפשרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובת-חן אפשטיין אליאס
בת-חן אפשטיין אליאס נשואה +4 בעלת תואר ראשון בתקשורת ומנהל עסקים מהמכללה למנהל, בוגרת קורסים בכתיבה ועריכה עיתונאית. בעלת ותק של מעל 15 שנה בעיתונאות, ככתבת ועורכת. מ-2011 כתבת בכירה במוסף שישבת. סיקרה בין השאר תחומים מוניציפאליים, חינוך ובריאות. פרסמה כתבות שהשפיעו על סדר היום הציבורי, כגון הצורך בשיפור זמני המתנה לקביעת תור לרופאים מומחים, חוסר המוכנות של ישראל לגל הקורונה השני, עדויות של נשים שיצאו מכתות ונפגעות תקיפה מינית ועוד. "אירוע שהותיר בי חותם גדול היה מבצע 'צוק איתן'. זכיתי לראיין את אל"מ שי סימן טוב, שנפצע קשה במבצע ונותר משותק מהצוואר ומטה. לאחר שיקום ארוך הוא חזר לצבא, ואף הדליק משואה ביום העצמאות. זכיתי גם לספר את סיפורה של שרית וענונו, שאיבדה את בנה הבכור בן ז"ל במבצע, ואחותו התגייסה בעקבותיו לגולני. שנתיים לאחר נפילתו של בן ראיינתי אותה שוב - כששרית ילדה בת נוספת, את יעל המדהימה. גם את סיפורו של פגוע הראש יהודה הישראלי סיפרתי פעמיים. פעם דרך משפחתו כשעוד היה מחוסר הכרה, ופעם בתוך הליך השיקום, כשהוא כבר תיקשר בעצמו".