"סבא גיבור": מאות ליווי את מישל ניסנבאום שנחטף לרצועת עזה וגופתו הושבה לישראל בבית העלמין באשקלון. מישל בן 59 משדרות, אב לשתי בנות, נחטף לעזה כשיצא להציל את נכדתו בת ה-4 וחצי. גופתו חולצו משבי חמאס לאחר פעולה צבאית יחד עם גופתם של חנן יבלונקה ואוריון הרננדז ראדו ביום שישי האחרון.  

"עשינו הכל כדי שכולם יכירו אותך"

בתו הבכורה חן ספדה לאביה: בסוף השבוע יש טעם מר. מהשנייה שהמחבלים ענו לנייד שלך ידעתי שהחיים לא יחזרו. סליחה שלא הצלחתי לעזור, שלא הצלחתי להחזיר אותך קודם. בשבעה החודשים האחרונים עשינו הכל להחזיר אותך, שידעו מי אתה. הילדים יגדלו יזכרו איזה סבא גיבור אתה, שלא פחד מהמחבלים והציל אנשים בדרך. בזכותך הם כאן. אני אוהבת אותך ונורא מתגעגעת. תנוח, עכשיו אתה בבית".

איילה, אחייניתו של מישל: "אני מבקשת מממשלת ישראל להשיב את החטופים כמה שיותר מהר הביתה. זהו זה נגמר, התפללתי שחטפו אותך חי, קיוויתי שיגידו לי שלא סבלת. אני רוצה להודות לחיילים הגיבורים שלנו וכל כוחות הביטחון. במהלך החודשים כל פעם התחלתי לכתוב הספד ואז הוצאתי את זה מהראש הייתה תקווה שתחזור. היית עבורי כמו אח גדול, גם לילדים שלי", אמרה איילה.

"כבר לא תהיה הראשון שמברך אותי ביום ההולדת"

"היית דמות כל כך משמעותית. אתה חסר לי כל כך שאני מכינה שניצלים ולא יכולה לשאול אם אתה בא לאכול, אתה חסר לי כל כך שאני לא יכולה להזמין אותך לחג, כבר לא תהיה הראשון שמברך אותי ביום ההולדת שלי, כבר לא תשאל בשבועות איפה הבשר, כבר לא תבוא לבריכה עם ג'ינס ונעליים. כשהייתי במשבר בחיים היית איתי בכל רגע. הייתי אומרת לך שאתה הדוד הכי הכי והיינו צוחקים על זה כי הייתה לך אחיינית אחת ולי היה דוד אחד. אני אוהבת אותך", ספדה איילה.

אם בנותיו מריאלה ספדה: "אני רוצה להודות לך מישל, על המשפחה הנפלאה שבנינו יחד. תודה לחן ומיכל, שהפכו לנשים חזקות ועוצמתיות והוכיחו גבורה ב7 באוקטובר ותמיכה בגיא. תודה על שישה נכדים ועוד אחד בדרך, שהיו עולמך וכל עולמי. תודה על חברות לא אופיינית לזוג גרוש, תמיכה אינסופית, היותך חלק מחיי. בעבודה קשה למדנו להתמודד עם כל מה שהחיים זימנו לנו. תמיד יחד. מבטיחה לך בפניי כל האנשים היקרים שמלווים אותך ואותנו, לשמור על כל מה שבנינו. לא נפרדת ממך, תמיד תישאר בליבי".

"פגשת אזרחים והבאת אותם למקום מבטחים, הצלת את חייהם"

גיא, חתנו של מישל: "בנר השני של חנוכה עמדת מולנו עוז. את מה שאפשר לקשר לתקופה, הקרב של לוחמי צהל על מוצב נחל עוז. הסיבה שבחרת בשם הזה קשורה בך. בשבת בבוקר יצאת מביתך בשדרות, תחת שיגורים כדי לחלץ את נכדתך. כבר אז הבנת את גודל האסון, פגשת אזרחים והבאת אותם למקום מבטחים. הצלת את חייהם. הדבר שלא נקלט, שהיה קשה וקטלני זהו מעשה גבורה ועוז אמיתי", אמר גיא.

חתנו המשיך "לא מאמין שככה זה נגמר. מבטיחים לעשות הכול כדי שתסתכל עלינו מלמעלה, תתמלא בגאווה מהנכדים שכל כך אהבת. אני רוצה לחבק את כל המשפחות שחולקות את הכאב שהולך ומתעצם. מודים לכוחות צהל שהביאו אתכם לקבורה ומקווים שאף אחד לא נפגע. עושים תפילה שהחטופים במהרה אמן. מתגעגע המון, לשתות קפה, המשחקים עם הנכדים נזכור ונאהב תמיד".

מישל עלה לישראל בגיל 13, כאשר הוריו נשארו בברזיל. הוא עבד כטכנאי מחשבים וכמדריך בחוות "שביל הסלט", ועשה קורס למורי דרך.

ב-7 באוקטובר יצא מביתו בשדרות ונסע לחלץ את נכדתו שהייתה יחד עם אביה המשרת כקצין קבע בבסיס ברעים. בשלב כלשהו מישל חדל מלענות לשיחות הטלפון ומאז לא נודע מה עלה בגורלו. לפי הערכות מישל עבר בעיקול מפלסים ושם נתקל במחבלים.

במשך 60 ימים משפחתו לא ידעה מה עלה בגורלו עד שהתבשרה כי הוא נחטף ומוחזק בשבי חמאס. הנכדה הקטנה חולצה מהבסיס שעות מאוחר יותר. המסמכים האישיים של מישל הוצגו בסרטון שפרסם חמאס.