גבורת השוטר מניר עם: נלחם לבדו מול מחבלים - ומנע את חדירתם לקיבוץ

בבוקר השבת השחורה ניסה כוח של מחבלים לחדור לקיבוץ ניר עם מהשער האחורי, בעוד כוח של לוחמי גולני יחד עם כיתת הכוננות ניהלו מולם קרב עיקש. בדיוק באותו הזמן, ניסו מחבלים לחדור לקיבוץ דרך כניסה נוספת, שם, חיכה להם אורן אלבז, שוטר המתגורר בקיבוץ, שנלחם בהם לבדו. במהלך הקרב הצליח אורן לחסל מחבל שכבר היה על גדר הקיבוץ ובהמשך ירה לכיוון כמה מחבלים נוספים כדי שאלה יחשבו שמולם עומד כוח גדול. בעקבות פעולותיו ויתרו המחבלים על הניסיון לחדור מהכניסה הזו לקיבוץ. 

אלבז, בן 50, המשרת במשטרה ביחידת הפרשים, הוא יליד שדרות הסמוכה ולפני כמה שנים בנה את ביתו בהרחבה של קיבוץ ניר עם. את השירות הצבאי שלו עשה כלוחם בגבעתי ואף נפצע בהתקלות עם מחבלים. אלבז התעורר בבוקר ה-7 באוקטובר וחשב כמו כולם בעוטף שמדובר בעוד ירי טילים מעזה. "לקראת 7:00 בבוקר היה ירי מתמשך", הוא משחזר, " יצאתי החוצה ושמעתי ירי מסיבי".

אלבז מספר כי "כמה דקות חלפו וקיבלתי הודעה שיש מחבלים בשדרות. הבנתי שיש כאן אירוע מסוג אחר. לקחתי אופניים וטסתי לבונקר, שם נמצאים הנשקים של כיתת הכוננות. הייתה הפסקת חשמל והיה חשוך. מצאתי אם-16, מילאתי שלוש מחסניות וחזרתי כדי לקחת את הניידת המשטרתית. התקשרתי לסגן של הרבש"צית ואמרתי לו שבשער האחורי יש קרב שמנהל הצבא יחד עם כיתת הכוננות.

"אמרתי לו שאשים את הניידת בצד השני, לכיוון מכללת ספיר ושדרות, כדי להרתיע מחבלים שלא יגיעו משם, שהם יחשבו שיש כוח שמחכה להם. שמתי את הניידת עם צ'אקלקה מופעלת בין שני השערים, שהמרחק ביניהם הוא משהו כמו 700 מטר, לכיוון צומת המכללה. אני עם אם-16 ואקדח, ממתין שם במארב לראות אם יגיעו מחבלים. ואז מתחיל להתגבר הירי, ירי לא פוסק. אני רואה רכבים שחוטפים אר.פי.גי. גם יורים קסאמים אבל הייתי חייב להישאר בעמדה".

אורן סיפר כיצד בשלב מסוים הוא זיהה "מחבל מטפס על הגדר, עם חצי גוף כבר בתוך הקיבוץ. אני מסתכל ומזהה מישהו שהוא עם מדי צה"ל ועם אפוד קרמי, אני הייתי בלי אפוד. אני מצמצם לכיוונו ויורה לידו. לא יריתי בו בהתחלה בגלל המדים שהוא לבש. הוא זז והסתובב אלי וירה צרור לכיווני. הכדורים עברו לי בין הרגליים. נשכבתי והשבתי אש. הנשק לא היה מאופס. צמצמתי אליו לטווח של אקדח ופגעתי בו, הוא נפל".

אלבז המשיך לתפוס את העמדה כדי למנוע ניסיונות חדירה. "אתה בחזית לבד, אתה והמחבלים. אתה מבין שאין לך מספיק תחמושת ואתה מבין שאתה צריך להרתיע ופחות להילחם כדי למנוע חדירה. המשפחה שלך בקיבוץ ואתה מבין שאתה חייב למנוע כניסה של מחבלים".

בהמשך אכן התקרבה למקום קבוצה של מחבלים. "יריתי לכיוונם ובסופו של דבר הם עזבו את המקום ונעו לכיוון קיבוץ מפלסים. הם חשבו שיש בכניסה לקיבוץ כוח וויתרו על הניסיון החדירה מהכניסה הזו. אם לא הייתי שם אין לי ספק שהם היו חודרים לקיבוץ ומי יודע מה היו התוצאות".

לאחר כארבע שעות, כשהוא לבד במקום, הגיע כוח של החטיבה הטקטית של משמר הגבול. "בשעה 11:00 הגיע הכוח הראשון. הם כיוונו עלי נשק, חשבו שאני מחבל. למזלי הם זיהו אותי. צעקו לי למה אני בלי כובע משטרה. אמרתי להם: 'לא תכננתי להילחם'. הובלתי אותם אל השער האחורי, היכן שהתנהל הקרב ואז חזרתי לעמדה שלי. ההגעה של החטיבה הטקטית הכריעה את הקרב בכניסה האחורית". ניר עם הוא אחד הקיבוצים הבודדים שהמחבלים לא הצליחו לחדור אליו.