"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מבית הכנסת באמירים - לשדה הקרב: "אני מוגדר נס, אבל רוצה ללחום שוב עם גבעתי"

רס"ן מנחם הוזנק בשבת השחורה מבית הורי אשתו בצפון - ללחימה בדרום • אחרי שנפצע, הוא חולם לשוב לקרבות עם חבריו

,עודכן
0השמעה

לוחמי סיירת גבעתי מתכוננים לקרב בשטחי הכינוס \ צילום: חנן גרינווד

ככל שחולף הזמן מתגלים עוד ועוד סיפורי גבורה ועדויות מאותה שבת שחורה בשמחת תורה. אחד מהם הוא של רס"ן מנחם (27), קצין בטיחות בחטיבת גבעתי, שלחם בכפר עזה.

ממחלקת השיקום שבביה"ח שיבא הוא משחזר את הבוקר שהחל בבית הכנסת ביישוב אמירים שבצפון, שם בילה את החג אצל הורי אשתו, והסתיים בקרב בכפר עזה, שבו נורו לגופו ארבעה כדורים ובפינוי מוסק לבית חולים.

"השיחה הראשונה שקיבלתי היתה ממח"ט גבעתי, שאמר לי: 'זאת מלחמה, תגיע לשדה תימן בדרום'", הוא משחזר את הנסיעה הפרועה, תוך שהוא מנסה להתעדכן במיקום החטיבה שלו ולחבור אליה.

"בדרך אני שומע ברדיו אזרחים שאומרים שיש מחבלים שחדרו ליישוב, וזה רק גורם לי ללחוץ חזק יותר על הגז". לאחר שהעמיס ארגזי תחמושת על הג'יפ שלו, התחיל לנסוע לכיוון שדרות, שם ראה תמונת מצב של שדה קרב.

"התחלתי להשלים עם זה שאמות", רס"ן מנחם,

"אני רואה אדם עם כדור בראש ופשוט שממה מסביב, אין אף אמבולנס. אני מסתכל קדימה ורואה עוד הרבה כלי רכב בצורה כזו. לא הבנתי אם השטח טוהר או לא. כל הדרך תופת, גופות על הכביש, עשן וסיטואציה לא ברורה בכלל. גודל האסון מתברר לי ברעים. אי אפשר להמשיך בנסיעה. הכביש חסום ברכבים ירויים. אני נחשף לגופות בכמות לא נורמלית וריח של בשר חרוך וזוועות.

"בכניסה לכפר עזה היתה תעלה שהובילה אל עבר קו הבתים הראשון, נכנסנו דרכה למלחמה. פיצוצים כל רגע, צבע אדום. אני מזהה בתעלה חיילים שפיקדתי עליהם, חלק עם כדורים ברגליים. מלחמה בתוך שטחנו.

"אלו לא המחבלים שראיתי כמ"פ ביו"ש. המחבלים האלה היו לוחמים חמושים מכף רגל ועד ראש, עם מדים, רימונים, סכינים ואפילו ציוד רפואי בתיקים. על אחת הגופות היה מכשיר קשר והוא הועבר ללוחם דובר ערבית, ומהשיחה כוח גבעתי הבין שיש כוח גדול של מחבלים ומארב בשכונה המערבית".

בתקרית נפצע מנחם כשמחבלים ירו מאחוריו: "אני מרגיש כאילו כדורגל של ברזל פגע לי בגב. עף על החומה. נוחת על היד, מנסה להרגיש איזושהי תחושה. רואה מלא דם. לא מצליח לנשום או לצעוק שנפצעתי. הפוקוס שלי יורד. זה לא היה כמו בסרטים שאתה רואה את החיים עוברים. פשוט הרגשתי רע. ההרגשה הכי מגעילה שיש. יובש בפה. התחלתי להשלים עם זה שעוד שנייה אני מת". מנחם מצליח בכוחות אחרונים לזוז מטווח הירי ומתמוטט ליד לוחם אחר, ואז מגיעים לטפל בו ומפנים אותו בג'יפ אל מחוץ לקיבוץ.

"הרופאים אומרים שאני מוגדר נס. אחד הכדורים עבר מילימטר מעמוד השדרה. אני מבואס עכשיו שאני לא עם גבעתי בשיא העניינים והלחימה ומחכה להבריא", הוא אומר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר