החקלאי והטלאי: האיכר שחשף כמעט בטעות פיסת היסטוריה מזעזעת

עבור מילאן פייביץ', חקלאי מהכפר גרדינה דוניה (Gradina Donja) שבבוסניה, היה זה עוד יום רגיל של עמל בשדה. אך החפצים הקטנים שנחשפו לנגד עיניו מבין רגבי האדמה היו לא רגילים. פייביץ' התכופף ואסף לידיו לוחיות פח עגולות צהובות, ועליהן Ž שחוקה - האות הראשונה של המילה "יהודי" בשפתו.

טניה טולקוביץ', האוצרת הראשית של "מרכז ההנצחה דוניה גרדינה", מספרת שאותה הממצא המצמרר הפתיע פחות. במהלך מלחמת העולם השנייה, בגדה הנגדית של נהר הסאווה, מול גרדינה דוניה, השלטונות הפרו־נאציים של קרואטיה הקימו את מחנה הריכוז יאסנובאץ, שנודע לשמצה ברחבי הבלקן.

למקום הובאו מאות אלפי סרבים, יהודים ובני קבוצות אחרות שנרדפו על ידי הנאצים. בדומה לארצות אחרות שנכבשו בידי הגרמנים, היהודים של יוגוסלביה נדרשו לענוד טלאי צהוב, אך ביאסנובאץ, במקום טלאי מבד הונהגו לוחיות עשויות פח. גבול מדיני מפריד כיום בין אתר מחנה הריכוז יאסנובאץ, המצוי בשטח של קרואטיה, לבין גרדינה דוניה, שנכלל בתחומה של רפובליקה סרפסקה השייכת לבוסניה, אך בתקופת השואה שני המקומות היו חלק ממכונת ההשמדה הזוועתית של הגרמנים ועוזריהם המקומיים.

סכנת המוות באוויר

למעשה, גרדינה דוניה היה אחד מאתרי ההשמדה של יאסנובאץ. סביב המחנה היו שלושה אתרי השמדה המונית, וגרדינה דוניה היה הגדול מכולם.

אף שהמקום נוהל בידי הקרואטים של המשטר האוסטאשי, ולא בידי הגרמנים, שיטת הפעולה בו דמתה למחנות אחרים: היהודים נשלחו אליו מכל חלקי קרואטיה לאחר שקובצו בזאגרב, וכן מבוסניה והרצגובינה לאחר שנאספו בסרייבו או בערים אחרות. בהגיעם למחנה נערכה הסלקציה, ורוב הקורבנות נרצחו מייד באתרי הוצאה להורג. בעלי כישורים ומקצועות נדרשים הועברו לעבודות כפייה בבתי המלאכה של יאסנובאץ, אך גם מעליהם ריחפה כל הזמן סכנת מוות.

"חובתנו לזכור"

לדברי טולקוביץ', יאסנובאץ נודע באכזריות המופלגת של האוסטאשים, שבהשוואה אליה החווירו אפילו דרכי הפעולה של הגרמנים. האסירים עברו התעללויות והומתו בשיטות נוראיות. האוסטאשים נהגו להכות את הקורבנות למוות בכלים קהים, לשסף את גרונותיהם ובטניהם, לעקור איברים, לשרוף אנשים בחיים ולהשליך פצועים אל נהר הסאווה. מסופר שלפעמים הגופות צפו עד לבלגרד.

פעם בשנה, באפריל, נערך ביאסנובאץ טקס זיכרון ממלכתי בהשתתפות נשיא סרביה, וטולקוביץ' מדגישה שתמיד מונף בו דגל ישראל. אך דווקא בישראל הסיפור פחות ידוע, וטולקוביץ' מצירה על כך.

לפי אומדן רשמי של מרכז ההנצחה, ביאסנובאץ נרצחו 700 אלף איש, מהם 25 אלף יהודים (רק 39 יהודים שרדו את המלחמה עד לשחרור המחנה באפריל 1945). "אנחנו בהחלט מצפים להשתתפות ישראלית בדרג בכיר בטקסים האלה - זאת חובתנו המשותפת לזכור את הסרבים והיהודים שנרצחו כאן בידי בני בליעל", אומרת טולקוביץ'.