כפית, מזלג, גביע וחתול צעצוע: כך גילה ברוך מה עברה אחותו בשנות המלחמה - עד שנספתה באושוויץ

עדים דוממים: כפית, מזלג, גביע וחתול צעצוע עשויים כסף טהור. כולם - נחלתו של סיפור חיים כואב שעד היום נושא עימו ברוך בר־תל (75), לאחר שאחותו אדית־הלנה ברטלס נספתה בשואה.

אדית נולדה ב־1940 בטילבורג שבדרום הולנד. לאחר שהולנד נכבשה, ולפני שאדית הגיחה לאוויר העולם, אביה אליעזר ברטלס איבד את מקום עבודתו באמסטרדם ומצא עבודה במפעל טקסטיל. למרבה המזל, בעל המפעל, הארי יורגנס, מימן את הסתרתם של 16 יהודים שעבדו תחתיו.

ב־1942 יוהנה ואליעזר החליטו מכורח הנסיבות למסור את אדית לידיו של עמית לעבודה של אליעזר, טובקס, לא־יהודי שהתגורר באפלדורן. על מנת לא לחשוף את זהותה כיהודייה, אדית קיבלה שם חדש: אדי קוך.

פגישה מקרית בגטו

בזמן המלחמה, הוריה של אדית עברו 28 דירות מסתור. "הם עברו לצפון הולנד, לכפר נידח, שם יצרו קשר עם המשפחה שטיפלה באדית", מספר ברוך, שמתגורר כיום בראשון לציון.

בזמן המלחמה, ביולי 1944, נודע לאליעזר ויוהנה כי בתם נלקחה בידי הגסטפו לאחר שהמשפחה שטיפלה בה הסתכסכה עם השכנים, שהלשינו על מקום מחבואה. "הוריי ידעו דרך המחתרת שהיא נתפסה, ושם התחיל מסע ארוך לנסות למצוא אותה. החבר שהסתיר אותה ישב בכלא שלושה חודשים".

אדית הועברה תחילה למחנה ולפ, "שמטפל בילדים שטרם ידוע מה זהותם. פשוט נתנו להם מספר". המלחמה הקשה החלה לגבות מחיר כבד. זהותה של אדית נחשפה בידי הגרמנים לאחר שנשלחה למחנה וסטרבורק, שם, בין אלפי היהודים במחנה, פגשה קרוב משפחה. על רקע זה אדית גורשה לגטו טרזיינשטט, ולאחר מכן יצאה באחד הטרנספורטים האחרונים לאושוויץ, שם נרצחה בגיל 4.

אליעזר ויוהנה המשיכו לנסות לקבל אות חיים מבתם. "הם פנו לצלב האדום כדי לקבל מידע, אך הניסיון עלה בתוהו", מוסיף ברוך. הוריו חזרו לאחר המלחמה לבית מגוריהם, במחשבה שאולי אדית תחזור לזרועותיהם. "הם לעולם לא ידעו מה קרה לה".

כשהם מנסים לאסוף את השברים, בני המשפחה קיבלו לידיהם את חפציה האישיים של אדית, שהיו עימה בדירת מסתור באפלדורן: כפית, מזלג, טבעת נשיכה, גביע וחתול צעצוע. "חבר של אבי דאג להביא לנו את החפצים שהיו עימה. זה הזיכרון היחיד שנשאר לנו ממנה".

בתחילת שנות ה־90 הודיעה ממשלת הולנד על פתיחת ועדת חקירה ממלכתית, שתבחן מה עלה בגורל הרכוש של יהודי הולנד לאחר המלחמה. "ליהודים רבים היו המון פריטי אמנות, פוליסות ביטוח ומוצרי בית שנלקחו. כך יכולנו לנסות לזכות בקצה חוט".

ילדה לא ידועה 54

ברוך ואחותו קלייר התבקשו למלא את פרטיהם האישיים בטופס: "ציינו שהיתה לנו אחות, אך שלא ידענו כלום מעבר לכך. בדומה להוריי, אחותי פנתה לצלב האדום שינסה לתת לנו מידע עליה. הבנו שהטכנולוגיה המתקדמת צפויה לעזור לנו בחיפושים".

בעקבות פנייתם, האחים שמחו לשמוע כי חוקרת בשם רגינה החליטה לסייע להם בחיפוש מידע אחר אחותם. "היא לא היססה, והגיעה לבית של אחותי כדי להיעזר בפריטים של אדית", ברוך מספר בהתרגשות. כעבור זמן מה קלייר הורשתה להיכנס לארכיון מלחמת העולם השנייה, שבאותה התקופה טרם נפתח לקהל.

"אחותי פתחה את התיקייה, ושם הבנו מה עלה בגורלה", הוא משתף. "היה כתוב שם: 'ילדה לא ידועה מספר 54', לצד התחנות שנאלצה לעבור במהלך חייה הקצרים. הרגשנו הקלה גדולה באותם הרגעים. זאת היתה סגירת מעגל".

בשנים האחרונות החליטו ברוך וקלייר למסור את חפציה של אדית לארכיון של בית לוחמי הגטאות. "מלבד תמונה של אדית שנשארה אצלנו, את רוב הפריטים העברנו לארכיון. חשוב לנו שהדורות הבאים יכירו את סיפור חייה", ברוך מבהיר.