מחיילים בודדים ועד יוצאים בשאלה: פרויקט מיוחד עם המשפחות שפותחות את הבית והלב בפסח

"אנשים מכל הקצוות והמגזרים"

דווקא בערב הכי משפחתי, בני הזוג הרב שמואל וחנה טורקוב, מבית חב"ד שבמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, בוחרים לקיים סדר פסח עם המאושפזים ועם בני משפחותיהם - כבר שמונה שנים. "זה עבור אנשים שמאושפזים תקופה ארוכה, וגם כאלה שתכננו להיות עם המשפחה בבית אך מצאו את עצמם כאן. זה ליל סדר מאוד מרגש, מגיעים אנשים מכל הקצוות והמגזרים", מספר הרב.

זה החל כשהוא שירת בחיל הים בחיפה. "עשינו את ליל הסדר בבסיס על אחד מהסטי"לים", הוא מספר, "ואחרי ערב החג עברנו ברמב"ם ופגשנו כמה מטופלים שחיפשו מצות ויין כדי לקיים סדר פסח. הם היו מאוכזבים שלא היתה להם אפשרות לעשות את ליל הסדר, כי לא היו אמצעים. החלטנו שנדאג לזה, ושנה אחרי כן ביקשנו מהנהלת בית החולים לעשות בו ארוחת סדר. הם שמחו על הרעיון ושיתפו פעולה".

סדר הפסח ייערך בחדר האוכל של הצוות, ובבית החולים אף העמידו לרשותם צוות שיעזור בהגשה. האוכל יובא על ידי חב"ד מקייטרינג חיצוני, והשנה הם גם ישקיעו בעיצוב השולחנות ליצירת תחושה חגיגית כאילו כולם בבית מלון.

לבני הזוג יש חמישה ילדים, וחנה מספרת: "מאז שהתחתנו, תמיד חגגנו עם אנשים אחרים. התחושה של השליחות, לעשות משהו משמעותי עבור אחרים, תמיד מרגשת מחדש. את חוזרת הביתה מלאת סיפוק, והתגובות שאנחנו מקבלים לאחר מכן תמיד מטורפות. בני משפחה של מטופלים כותבים שפתאום הם הרגישו שיש להם משפחה, שהם שייכים. הדבר הראשון שאיתו אנו פותחים את הסדר הוא היכרות, שבה כל אחד מספר על עצמו".

"בהתחלה מתביישים, אבל בסוף נפתחים"

דריה מדבינסקי, תלמידת כיתה י"ב בכפר הנוער ויצו שבנחלת יהודה, ראשון לציון, תתארח בערב החג אצל משפחת ישראלי ממושב מגשימים. הם כבר אירחו אותה בראש השנה ושמרו מאז על קשר. הפעם היא תגיע עם חברה מהכפר. "הם משפחה מקסימה", היא אומרת. "בהתחלה קצת מתביישים, אבל מהר מאוד כולם נפתחים".

דריה היא תלמידת נעל"ה, תוכנית לאומית לקליטת נוער יהודי מחו"ל במערכת החינוך הישראלית. אורן וכרמית ישראלי, הורים לשלושה בנים, מספרים: "לפני כמה שנים נחשפנו לתלמידי נעל"ה, וכבר שלוש שנים אנו מהווים משפחה מארחת לשני תלמידים בחגים. לוקחים ומחזירים אותם מהכפר, ועושים הכל כדי שירגישו בנוח ויחוו חוויית חג משפחתית ישראלית.

"גם הילדים שלנו מתחברים לתלמידים ונוצרים קשרים יפים. למשל, אירחנו בקביעות מכיתה י' עד י"ב נער שכעת משרת בצבא, ומבחינתנו הבית תמיד פתוח עבורו. הרווח כולו שלנו, אנחנו מרגישים שזה ממלא אותנו. זו חוויה מדהימה, ואני קורא לעוד משפחות לפתוח את הבית ואת הלב".

דריה הגיעה מאוקראינה לפני כשנתיים, עוד בטרם החלה המלחמה. הוריה, אחותה הגדולה ומשפחתה נשארו שם, בלב המלחמה שעדיין מתנהלת מול רוסיה. "אני מאוד מודאגת מהמצב שם, ומקווה שהם יגיעו לישראל בעקבותיי. באוקראינה לא כל כך חגגנו את החג הזה, ואת כל המנהגים המיוחדים שלו הכרתי בפעם הראשונה בארץ. אני אוהבת את האווירה, את שירי החג, שהילדים מחפשים את האפיקומן. אני מאוד אוהבת גפילטע פיש ומרק עם קניידלך, ומחכה לאכול את זה גם השנה".

"פחות מ-20 איש אצלי - זה מעט"

לסדר פסח יש השנה משמעות מיוחדת עבור ריקי רוטר, בת 25 שהיתה חלק מהפלג הירושלמי החרדי־קיצוני. "השנה יחולו בתאריך הזה גם החג, גם יום ההולדת שלי וגם היום שבו יצאתי בשאלה לפני שבע שנים. אלה הגאולה והחירות שלי", היא אומרת בחיוך.

ריקי נולדה באלעד למשפחה בת 11 ילדים. "הייתי סקרנית ומרדנית. מדמי הכיס שלי קניתי עיתונים ולמדתי על עולם שלא היה חלק מהחיים שלי". מהסמינר העיפו אותה בגיל 17, לאחר שקראה בעיתון על הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים, ושאלה: "למה לא מדברים על זה שחרדי דקר אותה?"

התפנית בחייה חלה כשהוריה החליטו לחתן אותה. "ארזתי למחרת מזוודה וברחתי מהבית", היא זוכרת. לאחר שהיטלטלה בין מקלטים ליוצאים בשאלה היא התמקמה בתל אביב. היא התגייסה לצה"ל, שירתה במג"ב ולאחר השחרור הקימה את חברת "רוטר מדיה".

לאחרונה היא בזוגיות עם אישה. "אני לא בקשר עם המשפחה, אבל בכל שישי אני מתקשרת לאמא, אומרת שבת שלום והשיחה מסתיימת. אני לא כועסת על ההורים, מבחינתם בגדתי באמונה שלהם".

לפני שלוש שנים הכירה את הדס מור מעמותת "יוצאים לשינוי" התומכת ביוצאים בשאלה, ומאז היא אצלה ביישוב עץ אפרים שבשומרון בכל ארוחת חג. גם הדס גדלה למשפחה חרדית בירושלים ונחשבה ילדה מרדנית. הוריה חיתנו אותה כשהיתה בת 17 וחצי, וחודשים ספורים לאחר שנולד בנה היא עזבה את בעלה.

"כשהתחתנתי בשנית, הבטחתי לעצמי שכל מי שירצה יוזמן להצטרף אלינו לארוחת שבת או חג. פחות מ־20 איש אצלי זה נחשב מעט".

השנה הזמינה הדס גם יוצאים בשאלה לחגוג את הסדר. "אעשה הכל כדי שהם לא ירגישו בודדים כמו שהרגשתי. עשרות אנשים סביב שולחן החג או השבת - זה מרפא לי את פצעי העבר".

נגה, החיילים הבודדים, "וכל המרבה - מבורך"

את ערב הפסח יחגגו במשפחת גולסט - נגה, בעלה שם ובנם גל - יחד עם חיילים בודדים. "יש לי המון סיפוק מזה", אומרת נגה. "אני באה מסדר של 500 איש בקיבוץ, וכל המרבה זה מבורך. אנחנו מקריאים את ההגדה ומדברים על סוגיות בהגדה, וזה הייחוד שלנו".

בסדר המשפחתי תשתתף גם מריה טיחובודוב בת ה־28, שעלתה מבלארוס לפני שמונה שנים. נגה היא המלווה של מריה בתוכנית "אח לדרך". כשמריה היתה חיילת נוצר הקשר עם עמותת "אח גדול", שמפעילה מערך ליווי אישי לחיילים בודדים, וכיום היא "אחות גדולה" בהתנדבות לשני חיילים בודדים שעלו מרוסיה ללא משפחתם.

"אנחנו מלווים אותם בכל", מספרת מריה, "מדברים בכל יום, עוזרים להם בכל - מתפירת המכנסיים ועד לענייני הביורוקרטיה. הם באמת כמו אחים שלי. כולנו משפחה אחת גדולה שמדברת על הכל".

מריה והחיילים שהיא מלווה יתארחו אצל נגה: "היא הזמינה אותי לפסח וביקשה שאביא את החיילים שאני מאמצת. חשוב לי שהם יחוו את החג וירגישו את המשפחתיות. כשהייתי בצבא עשיתי שמירות בפסח, כי לא היתה לי משפחה בארץ. זה היה עצוב. אני לא רוצה שהם ירגישו ככה".

נגה מספרת: "ב־2008 טסתי עם משפחתי לדוקטורט באוסטרליה ולא הכרנו אף אחד. לפתע קיבלתי טלפון מאישה שלא הכרתי, ומשפחה יהודית הזמינה אותנו לליל הסדר. מבחינתי זו היתה אבן דרך, הזמנה מרגשת, פעולה קטנה שהבהירה לי כמה זה חשוב. הם הפכו לחברים הכי טובים שלנו שם, ואף התארחו אצלנו לסדר בעבר. הם הבהירו לי את החשיבות שבהעברת האהבה הזו קדימה".