הרשתות החברתיות ירשו את החוברות הצנועות // עוזי ברעם
הבחירות לכנסת הראשונה התקיימו בינואר 1949. אז הייתי תלמיד כיתה ו' בבית חינוך ארלוזורוב שבירושלים. אני מעורה בחיים הפוליטיים מאז הייתי בן 7, כשאבי לקח אותי איתו לסדרת הרצאות בקיבוצי העמק והגליל. הבחירות התקיימו שמונה חודשים אחרי שהכריז בן־גוריון על הקמת מדינת ישראל. המערכה הצבאית עוד היתה בעיצומה, אבל היה ברור לכל שידנו על העליונה.
לא הייתי בודד בכיתתי בהתעניינותי הפוליטית - היו עימי אחרים, ואחד מהם הוא חברי עד היום, אורי חקלאי, שגם אביו היה פעיל מרכז פוליטי. ימות השבת שקדמו לבחירות היו מאופיינים בנאומי "כוכבים" באולמות הקולנוע של ירושלים - "עדן", "אוריון", "אדיסון" ו"תלאור". ההרצאות התקיימו בשבת בשעה 11:00, ובחרנו את הליכתנו לנאום כזה או אחר לפי רמת הנואמים, ולא לפי דבקותנו הפוליטית בבן־גוריון ובמפלגתו.
בין הנואמים המבוקשים היה יעקב חזן - איש מפ"ם, מפלגת השמאל הציוני, שהיה נואם סוחף ואיש יפה תואר. הלכנו לשמוע גם את פנחס לוביאניקר (לבון) - המפא"יניק המפולפל שאינו חף מציניות. לא פסחנו על הופעותיהם של אריה בן אליעזר מתנועת החרות, ושל מאיר וילנר הקומוניסט השנוא בצילה של מלחמת השחרור.
בן־גוריון ובגין הופיעו לעיתים רחוקות, ותמיד בקולנוע "אדיסון" שבצפון העיר. אורי ואני התנדבנו למערכת ההסברה. מה כבר יכולים ילדים כמונו לעשות באופן ממשי? קיבלנו חוברות מודפסות עם כותרת בצבע אדום: "חרות האצ"ל - לאן?". החוברת הכילה מתקפה בן־גוריוניסטית על האצ"ל, שפרש ממרות המוסדות הלאומיים ויצר פילוג בעם.
ביום שישי אחד, אורי ואני חילקנו חוברות בתיבות הדואר של שכונת רחביה. באחד מהבתים נתקלנו באדם מבוגר ששאל אותנו אם אנחנו צמאים, ולשתיקתנו ענה בהזמנה לביתו. האיש הציג עצמו כעו"ד אליהו מרידור, לוחם האצ"ל לשעבר. הבטנו זה בזה בתימהון, ושאלנו עצמנו: האם זה דיוקנו של פשיסט? לימים היה חבר כנסת, ואביהם של דן וסלי מרידור.
המתח בין מפא"י לחרות היה מאוד ירושלמי. הוא לא פקד את יתר הערים בארץ. ירושלים היתה מוקד האצ"ל בעת המאבק מול הבריטים, ומכאן שכוחו בירושלים היה ניכר. המערכה העיקרית היתה בין מפא"י למפ"ם, שם לא סלחו לבן־גוריון על פירוק הפלמ"ח והפיכת חייליו לחיילי צה"ל. מפא"י זכתה בבחירות עם 46 מנדטים. אחריה - מפ"ם עם 19, כל המפלגות הדתיות עם 16, ותנועת החרות של בגין הסתפקה ב־14 מנדטים.
ישראל של אז שונה מישראל של היום. בתחום הערכי, השינוי הוא לרעה. ידנו קצרה מלהושיע, ואת מקום החוברות הצנועות ירשו הרשתות החברתיות.
בתוך כל הכאוס של עלייה וטרור – נערכו הבחירות // מוקי צור
באותה תקופה אף אחד לא ערער על הצורך בדמוקרטיה בארץ. היו אלה בחירות עם הרגשה דואלית: מצד אחד אווירה חגיגית מאוד, ומצד אחר החברה בישראל היתה שרויה ביגון עמוק ובשכול כבד על מספר הנופלים בקרבות מלחמת העצמאות. כ־6,000 צעירים וצעירות נפלו בקרבות, אחוז שלם מכלל אנשי היישוב היהודי בארץ באותה העת.
זכורה לי במיוחד הלווייתם של הרוגי שיירת הל"ה, נופלי הקרב על כפר עציון, וחללי לטרון, שהובאו למנוחות יחדיו. מסע ההלוויה עבר ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים. היה זה מסע פרידה קשה מ־323 בנים של הארץ הזו, מסע שבו בכיין של משפחותיהם התמזג עם בכיה של ירושלים כולה. מותם של בנים אלו קרע אותנו לרסיסים וחנך גם את בית העלמין הצבאי בהר הרצל.
מנגד, כאמור, נרשמה תכונה לבחירות עצמן. באותה עת המפלגות התגבשו על בסיס התארגנויות עדתיות וחברתיות: מפלגות של יקים, פולנים, יוצאי המחתרות אצ"ל ולח"י ומנגד יוצאי הפלמ"ח. הבחירות האלו עמדו בצל פיצולים רבים בחברה הישראלית הצעירה.
בלשכת רה"מ בחנו אפשרות שנתניהו ישתתף בטקס קבלת ארונות החללים ברצועה
ויטקוף יוביל את המו"מ; המתיחות בין נתניהו לראש השב"כ בשיאה: עם הפנים לשלב ב'
פרסומת | שומעים את העתיד
"מודיעים על פטירת השוחט הלאומי": פרסמה פוסט ובו "מודעת אבל" על נתניהו - ועוכבה בחשד להסתה
"זה לא יעזור לך": דובר נתניהו העיף עיתונאי מקבוצת הוואטסאפ הרשמית
כמו כן, רבים דאז נהו אחרי הקסם הסובייטי של ברית המועצות. צריך לזכור שבאותה עת ברית המועצות תמכה כלכלית וצבאית ביישוב היהודי, וסיפקה נשק לכוחות ההגנה במלחמת העצמאות. מבחינה זו, בלי ברית המועצות לא היתה קמה מדינת ישראל. אנחנו כל כך רגילים לתמיכה האמריקנית עד ששכחנו שעד 1961 אפילו כדור אחד לא קיבלנו מהם. קיבלנו גרעינים, אוכל, טרקטורים, מלט - הכל ניתן חוץ מנשק.
כפועל יוצא, באותה עת היו בארץ הרבה אנשים שדגלו בקומוניזם מבחירה. הרעיון היה שקומונה מדינתית תדאג לרווחת האזרחים.
מעבר לכך, באותה שנה היו פעולות טרור והסתננויות רבות אל המדינה הצעירה מצד הערבים שנטשו והועזבו את 400 כפריהם, שרובם המוחלט חזרו במטרה לשוב הביתה לקחת פריטים ולנסות להציל מעט מהרכוש שהם השאירו מאחור. ובל נשכח כי באותה עת גם היה רעב בארץ, ומשאבים רבים הושקעו בהבאת אוניות מזון ארצה.
בתוך כל הכאוס הזה של עלייה, רעב, טרור ופילוג בתוך היישוב, התקיימו הבחירות. הרעיון היה ברור - לערוך בחירות בכל מצב, זה היה הסוד של קיום מדינת ישראל, הדמוקרטיה. ההבנה היתה שללא דמוקרטיה המדינה היהודית לא תוכל להתקיים, ולכן ערכו את הבחירות למרות המצב הקשה. הבחירות נסבו סביב ביטחון, קליטת עלייה ומזון.
שני גורמים שאולי שווים להתייחסות בבחירות הללו: הראשון - בן־גוריון, כמובן, שנחשב למיילד המדינה ולמרות כישלונותיו תויג כאבי המדינה היהודית. השני - אנשי הקיבוצים, שנחשבו מקושרים ומביני עניין. לכן בכנסת הראשונה נבחרו יותר מ־20 חברי כנסת קיבוצניקים.
לשמחתי, בהמשך קיבל הקיבוץ את מקומו הפרופורציונלי מבחינה דמוקרטית. כאמור, באותה תקופה אף אחד לא ערער על הצורך בדמוקרטיה בארץ. אני מתכוון לכל המגזרים באוכלוסייה, למעט אולי המגזר החרדי, שהיו לו מקורות סמכות אחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו