"עוד ערבי נרצח". זו מן הסתם התגובה של רוב אזרחי ישראל להתנקשות בעיתונאי נידאל אגבאריה, שלשום באום אל־פחם.
"עוד אחד לסטטיסטיקה". זו ההתייחסות דה־פקטו של "ממשלת השינוי" לקו האדום הנוסף שנחצה במשמרת שלה. מראשי הממשלה היוצאת, לפיד ובנט, ומשרי המשפטים וביטחון הפנים, סער ובר־לב, שמענו אינספור הבטחות על מלחמה באלימות ובפרוטקשן, ועל כך שהם יפתרו את "מחדל האכיפה".
ובכן, לא רק שלא שיפרו את המצב כפי שמיהרו להתיימר, אלא שחלה הידרדרות. רצח עיתונאים באשר הם, בלי קשר ללאומיותם, הוא אזעקת אמת לחופש העיתונות - ומכאן, לחירותו של הציבור. הרג עיתונאי, בין אם בוצע בגלל עבודתו המקצועית ובין אם לאו, הוא שלב אחד לפני הרג אזרחים מן השורה, מאותה סיבה ממש.
מותו המזעזע של אגבאריה הוא מסר רע מאוד לעיתונאים שרק רוצים לעצור את האלימות. מעתה ואילך, כמו במקסיקו או בארגנטינה, מי שחושפים את מעלליהם של ארגוני הפשיעה עלולים לשלם בחייהם.
לפני כמה שנים נשלח אחד מכותבי "ישראל היום" לשוחח עם בעלי חנויות בעירו על הפרוטקשן. שעה לאחר שיצא לרחוב האיומים נשלחו ישירות לטלפון שלו. הוא שב לביתו במהירות מחשש לחייו.
האיום כבר לא תיאורטי. גם כך, הדיווח על היקפי הסחיטות ברחבי הארץ לוקה בחסר. עיתונאים לא מספרים את הסיפור המלא, ואזרחים מאוימים לא מדווחים למשטרה בידיעה שזו לא תעשה דבר. המשטרה מצידה קורסת תחת העומס, סוגרת תיקים, וכך גם יכולה להציג נתונים משופרים בהרבה מהמציאות העגומה.
יתרה מכך, הפרוטקשן הוכנס תחת כנפי החוק באמצעות "חברות שמירה" ש"זוכות" במכרזים. הכל יודעים שאם אותן חברות היו מפסידות במכרזים, לפתע היו "צצות בעיות".
כך הפך הפרוטקשן לחלק מהשיטה - בממשלה, בעיריות, בצה"ל, בעסקים. אפילו אצל אנשים פרטיים שבונים את ביתם ומקבלים הצעות שאי אפשר לסרב להן. לאיטליה דמינו, לסיציליה היינו.
הציבור והרשויות מושכים כתף בכל פעם ששוב נחצה הרף. התרגלנו, אך הניסיון כבר רב. מה שמתחיל כ"בעיה שלהם" הופך עד מהרה לצרה של כולנו.
רשויות האכיפה הפסיקו לפני עשרות שנים לאכוף את החוק במגזר הערבי - אם בגלל מחסור בכוח אדם, ואם בגלל תפיסות פרוגרסיביות־גזעניות שלפיהן החוק נועד למעשה רק ליהודים - ובכך אפשרו למוגלה להצטבר בתוך המגזר פנימה. רצח נשים, עבירות בנייה, מאגרי נשק, עבירות תנועה, חיסולים הדדיים - כולם נמשכו באין מפריע.
כאשר הימין התריע מפני הלבה שעלולה להתפרץ, מערכת המשפט זלזלה באזהרות ותייגה אותן כפוליטיות. רק באירועי "שומר החומות" החלו העיניים להיפקח, וגם אז באופן חלקי. כעת כל התופעות הנוראות הללו מפושטות בכל רחבי הארץ, והמשטרה חסרת אונים.
לרשימת הסכנות מצטרפת עתה חוליה נוספת, רצח עיתונאים, וכמו שלימד העבר - היא לא תישאר בתוך תחומי המגזר.
לא הכרתי את נידאל אגבאריה, אך בדמו השפוך הוא רשם כתב אזהרה למדינת ישראל כולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו