כשהגעתי לעדות נתניהו אמש בפני ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון, לא ציפיתי ליותר מידי, ולו מהסיבה הפשוטה - שמענו כבר כ-140 עדים, מחציתם גלגלו אחריות על אלה שמעליהם בתפקיד, ומחציתם על אלה שתחתיהם, מלבד מפקד מחוז צפון, ניצב שמעון לביא שגילה ערכיות, לקח אחריות, ואף התפטר, לא נראה אף צל של גילוי אחריות בקרב שאר האחראים לאסון.
נתניהו הוא מנהיג ענק, יש לי הערכה רבה אליו, אך את האמת חייבים לומר - תשובותיו לחברי הוועדה אינן מניחות את הדעת. היה לי מאד עצוב לראות איך "חמשת הממים" של ז'בוטינסקי הופכים בעדותו ל"חמש הלמדים" בעדות נתניהו - לא קראתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא קיבלתי, לא ידעתי, במהלך כל שנות כהונתו של נתניהו ידעו בכל המשרדים הממשלתיים על הסכנות החמורות בהר מירון, וכי אסון רב נפגעים הוא רק עניין של זמן, אך למרות כל זאת בחרו לדבוק ב"תרבות הסמוך", מה שהוביל לאסון האזרחי הגדול ביותר מאז קום המדינה. תשובות נתניהו אינן מניחות את הדעת, וטענתו כי לא היה מודע לכך שמתחם ההר הוא פצצה מתקתקת מקוממת ומדאיגה, גם אם אין לנתניהו אחריות ישירה לאסון, אחריות עקיפה בוודאי שיש לו.
האחריות המלאה לאסון מירון איננה של נתניהו, אך גם לא של ניצב לביא, לאסון מירון אין אשם יחידי כי אם לפחות שלושה, אחד מכל גורם - הגורם המקצועי, הגורם המשטרתי, והגורם הפוליטי. ניצב שמעון לביא לא יכול להפוך לשעיר לעזאזל של שאר האחראים לאסון, וניסיון שאר האחראים להתחבא מאחורי התפטרותו מחפירה ומבישה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו