הפיגוע בגוש עציון: הממשלה חייבת להפסיק את מעגל המוות

שישה בני אדם נרצחו בארבע השנים האחרונות, במתחם הקטן של צומת גוש עציון. יעקב דון (19.11.15), עזרא שוורץ ושאדי ערפה (19.11.15), הדר בוכריס (22.11.15), אליאב גלמן (24.2.16)וארי פולד, שנרצח היום(ראשון). מלבדם, נפצעו במקום עוד רבים וניצלו חייהם של רבים יותר, בזכות ההגנה הקבועה של צה"ל.

הקצביה של שכנינו לא מוגבלת לגוש עציון. פעם בכמה שבועות שוחט אחד מערביי הארץ יהודי. לפני ארי פולד היה זה שכני ביישוב אדם, יותם עובדיה, ולפניו עדיאל קולמן שנרצח בירושלים. לקולמן קדמו הרב רזיאל שבח והרב איתמר בן גל, שנשחטו בשומרון בהפרש של שבועיים. הנטבח שלפניהם היה סמל רון קוקיא, שאזרח ישראלי-בדואי שיסף את גרונו בצומת ערד, ולפניו, בערב יום הכיפורים שעבר, נרצח ראובן שמרלינג בידי פועליו. הרשימה הזו לא כוללת חיילים וקצינים שנפלו בעת פעילות מבצעית, וגם לא את הפצועים, כמו הנערה שובה מלכה מעפולה, שבדרך נס ניצלה ממוות. החיים שלה, כמו של יתר הפצועים קל או קשה, לא ישובו לעולם להיות מה שהיו.

כמו לאחר כל פיגוע, גם היוםשרים ופוליטיקאים גינו את הרצח ושיבחו את הנרצח. מפיגוע לפיגוע, פחות מובן לשם מה נחוצה תעשיית המילים הזו. ממשלת ישראל, עם ישראל, גם הימין של ישראל, מתייחסים לתעשיית המוות הזו כגזירת גורל בלתי נמנעת, כמעשה שטן שבן אנוש לא יכול לו, כמוות שאמור להיות חלק מהחיים. צומת גוש עציון הוא אולי הדוגמה לחידלון.

גם יהודים וגם ערבים נוהגים להתגאות בדו הקיום ששורר בצומת הגוש. זה אכן נחמד, ולפעמים נותן תקווה לראות יהודים וערבים - מתנחלים ופלשתינים, כמו שקוראת להם התקשורת, חיים, עובדים ואפילו נהנים ביחד. הם משוטטים בין אותם מדפים בפוקס, מפטפטים באותם שולחנות בקפה גרג ועושים קניות באותו סניף של רמי לוי.

לכאורה, הנה השלום, יש לאן לשאוף, אך למעשה אין כאן דו-קיום, אלא דימום. הוא איטי אך קבוע, מפוזר ברחבי הארץ, אך שיטתו קבועה. נער צעיר, סכין טבחים, נעיצה אחת בעורף, ירייה לסיום האירוע ועוד משפחה הצטרפה למעגל השכול.

את מעגל המוות הזה הגיע הזמן להפסיק, והאחריות לכך רובצת על פתחם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. שלושת האישים האלה בפרט, ניסו בשנים האחרונות לטעון שבעיות הביטחון בסך הכל נפתרו. ובכן, גם זו אשליה. במרחב ירושלים, אך לא רק, הביטוי "נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה", כבר לא מתאר מצב היסטורי, אלא הווה נוראי. אסור ואי אפשר להמשיך בשגרה כאילו המוות הזה הוא חלק מהחיים. נדרשים מעשים, לא מילים, כדי לעצור אותו.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!