יש לי אליבי, האשמתי את ביבי

ההתעלמות התקשורתית מעבירת הבנייה לכאורה המיוחסת למשנה לפרקליט המדינה ליאת בן ארי היא שיעור מאלף בצביעות תקשורתית, אולם התגובה שמסר משרד המשפטים ל"ישראל היום" היא שערורייה בפני עצמה.

בתגובה לחשיפת אראל סג"ל ועקיבא ביגמן כי מנהל הפרויקט שבו בוצעה לכאורה עבירת הבנייה הוא לא אחר מגיסה של בן ארי, מסר משרד המשפטים את התגובה הבאה: "בתקופה האחרונה גוברים ניסיונות להכפיש את בן ארי בפרסומים ברשת ובתקשורת, לחדור לפרטיותה ולפשפש בענייני בני משפחתה כדי לפגוע בשמה הטוב. המניעים לכך ברורים לכל, והעיתוי אינו מקרי. אין בכוונתנו לתת יד לניסיונות אלה".

ראשית, לא ברור מדוע משרד המשפטים מספק שירותי דוברות בפרשה המיוחסת לליאת בן ארי ולבן זוגה בחייהם הפרטיים ללא קשר, ולו עקיף, לעבודתה. אבל הדבר החמור באמת הוא שמשרד המשפטים רואה בעצם העיסוק התקשורתי בנושא "ניסיונות להכפיש את בן ארי", ומוסיף כי "המניעים לכך ברורים לכל".

משמעות הדברים פשוטה: משרד המשפטים טוען כי מכיוון שליאת בן ארי היא התובעת בכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה, אין צורך להתייחס עניינית לטענות המועלות נגדה ולחשדות שלפיהם ביצעה עבירת בנייה, שייתכן כי היא בעלת משמעות פלילית.

וכאן המקום לשאול: האם במשרד המשפטים סבורים שהיותה של בן ארי התובעת בתיקי נתניהו מקנה לה חסינות מחקירה ומהעמדה לדין? האם מדובר בחסינות גורפת? האם יש קו בלתי נראה שרק שומרי סף יכולים לזהות, המפריד בין עבירות קלות לבין עבירות חמורות שבהן מרחב החסינות של אנשי הפרקליטות מסתיים?

התנהלות התקשורת בכל הנוגע לבן ארי, לפרקליט המדינה לשעבר שי ניצן וליועמ"ש מנדלבליט מלמדת כי מרחב החסינות התקשורתית לא מסתיים בעבירות בנייה, ומשתרע גם על חשדות חמורים לשיבוש הליכי חקירה.

רוב אזרחי ישראל לא שמעו השבוע מילה על החשיפה של יואב יצחק, שלפיה שלושה בכירים במח"ש מסרו לנציב הביקורת על הפרקליטות דוד רוזן עדות נגד ניצן, שלפיה ניצן שיבש לכאורה את חקירת המפכ"ל לשעבר דנינו. גם החשיפות של אילה חסון, על הטעייה לכאורה של בג"ץ בעת מינוי מנדלבליט ליועמ"ש, זכו להתעלמות גורפת. העובדה שהיועמ"ש מנדלבליט שם את ידו על סמכויות ממלא מקום פרקליט המדינה, מביאה את הדברים לכדי אבסורד משפטי: אין מי שיחקור את החוקרים. נראה לי כי מנדלבליט מעניק לעצמו, לניצן ולבן ארי חסינות מוחלטת, וההצדקה הציבורית לכך היא העובדה שהגישו כתב אישום נגד ראש הממשלה.

זהו תקדים מסוכן, היוצר מערכת תמריצים מושחתת: מהיום והלאה יידעו אנשי הפרקליטות ואגף החקירות כי בכוחם להשיג לעצמם חסינות על עבירות שביצעו בעבר, ואור ירוק לביצוע עבירות עתידיות, אם יפתחו בחקירה ויגישו כתב אישום נגד ראש ממשלת ישראל.