משפט נתניהו: טענות לחוד ועובדות לחוד

אמריקה סוערת בימים אלו. לא, לא מדובר (רק) באינפלציה הגואה, במדפים הריקים בסופרים ובמחירי הדלק המאמירים, ביחס הפוך לצלילה החופשית של שיעורי התמיכה בנשיא ביידן. בימים אלו ממש מקולפות השכבות האחרונות במה שזכה לאורך שנים לתיאור המפוצץ "הקנוניה בין טראמפ לפוטין": סוגיה שקרעה את אמריקה לגזרים, שבמרכזה הנרטיב שלפיו נשיא ארה"ב לשעבר הוא "בובה" של הנשיא הרוסי, ואף "בוגד" בארצו שלו.

עוד בזמן אמת, היו שפקפקו בקרב כלי התקשורת השמרניים בארה"ב בנוגע לאמיתות הדיווחים הפנטסטיים על אודות מעללי טראמפ ברוסיה, שבגינם הוא היה "מוחזק בגרון" על ידי פוטין. בתחילת 2018 פרסמתי באתר "מידה" כתבה המסכמת את אותם חשדות, תחת הכותרת "ווטרגייט על סטרואידים - הקנוניה נגד טראמפ נחשפת". פקפוקים אלו זכו ללעג ולביקורת קטלנית מצד התקשורת האמריקנית, המתעבת את טראמפ בעוצמות המתחרות רק לתיעוב של התקשורת הישראלית לנתניהו.

בימים אלו מתברר כי גם ב-FBI ידעו בזמן אמת, בשלבים הראשונים של האירועים, כי לא רק ש"אין כלום כי לא היה כלום" בנוגע לקנוניה, אלא שמי שהפיץ את השקרים נגד טראמפ היו אנשי המפלגה הדמוקרטית - יריביו הפוליטיים. החוקר המיוחד שמונה עוד בתקופת טראמפ לחקר הסוגיה, ג'ון דורהאם, מתחיל להפיק בימים אלו תוצאות, ומגיש כתבי אישום שומטי לסתות נגד האנשים שרקחו את המזימה - שאחד מהם הוא עו"ד בכיר מהקמפיין של קלינטון.

מרבית כלי התקשורת בארה"ב, שהזריקו ללא הרף לציבור האמריקני את רעל "הקנוניה", מתעלמים כמעט לחלוטין מהגילויים המרעישים - אך בכל זאת ישנם כמה צדיקים בסדום: ב"וושינגטון פוסט" החלו לנקוט לאחרונה "צעדים בלתי שגרתיים ולהסיר חלקים נרחבים" מכתבות שסיקרו את הסיפור. גם בכירים לשעבר ב-FBI ובממשל אובאמה, שאישרו את המעקבים הראשוניים נגד טראמפ, מכים (בחלקם) על חטא.

בישראל, הפרקליטות והזרועות התקשורתיות שלה עוד לא אמרו נואש מתיק 4000 - ה"קנוניה" בין נתניהו לאלוביץ'. מצעד הכישלונות של הפרקליטות עד כה במשפט, כמו גם ההערות הביקורתיות ביותר של השופטים, כמעט לא מסוקרים, וכעת מבקשים עיתונאי ארצנו להציג את עד המדינה ניר חפץ, שיעלה על הדוכן מחרתיים, כמושיע שיפיל את נתניהו. העובדות, במקרה זה, פחות חשובות: "עדות ניר חפץ שתתחיל השבוע היא העדות החשובה ביותר בשאלת מודעותו של נתניהו ליחסי השוחד לכאורה עם אלוביץ'", כותב ברוך קרא, הפרשן המשפטי של חדשות 13 ובעל טור בוואלה. לדברי קרא: "לכן, בתום עדותו, בשונה מכל ההערכות המקושקשות עד עתה, נוכל להעריך מה מצבו של נתניהו בתיק 4000".

היוהרה והפסקנות של קרא נועדו, כנראה, להשכיח מקוראיו את הקטסטרופה שחוותה הפרקליטות בעדותו של אילן ישועה, מנכ"ל וואלה לשעבר. היתה זו לא אחרת מהתובעת הראשית נגד נתניהו, עו"ד ליאת בן-ארי, שמיתגה את ישועה כדמות המרכזית המבססת את תזת השוחד: בנאום הפתיחה שלה במשפט, הצהירה בן-ארי כי "לולא ישועה שמר את הטלפון הנייד שלו", לא היו בידי הפרקליטות "ראיות מזמן אמת" שלדבריה "ביססו קיומו של חשד סביר לביצוע עבירות שוחד" בין נתניהו לאלוביץ'.

עוד הוסיפה בן-ארי כי ישועה היה האיש שעליו הופעל "מכבש לחצים של ממש" מצד בני הזוג אלוביץ', כדי לשרת את נתניהו. עדות ישועה, כאמור, חלפה-עברה לה, ואין עוררין כי הנהנים העיקריים ממנה היו נתניהו והזוג אלוביץ'. אם כן, אליבא דקרא, התובעת הראשית במשפט נתניהו היא מאותן אלו שהפיצו "הערכות מקושקשות" ביחס למצבו של ראש הממשלה לשעבר בתיק 4000.

עיתונאי אחר, גידי וייץ מ"הארץ", פרסם בסוף השבוע האחרון כתבה ארוכה לקראת עדות חפץ, עם כותרת בומבסטית: "האיש ששירת את שלושת האנשים החזקים במדינה עומד לספר איך עובדת השיטה".

לפי וייץ, חפץ יתאר בעדותו "כיצד התהוותה מערכת היחסים הפלילית בין רה"מ לשעבר לבעל השליטה בבזק". וייץ, כזכור, הוא במידה רבה המחולל של תיק 4000 - כשפרסם באוקטובר 2015 תחקיר שבו נטען כי וואלה שימש "אתר פרסומי של משפחת נתניהו", וטען כי בבחירות אלו גברה מגמת ההגנה על בני הזוג נתניהו ו"מכונת יחסי הציבור המשיכה בפעולתה".

ובכן, בתחילה הפרקליטות אימצה את הנרטיב של וייץ, ובכתב החשדות אכן טען מנדלבליט כי נתניהו זכה ל"סיקור אוהד וחיובי" בוואלה - אך ככל שחלף הזמן, גם בפרקליטות הבינו שהיחס לנתניהו היה עוין ביותר, והנרטיב החל להשתנות: לא הסיקור האוהד בפועל הוא הנושא, אלא הבקשות לסיקור אוהד. ואם לא אוהד, אז לפחות לא-שלילי. בשלב מסוים אף שונמך הניסוח ל"פתיחת דלת לאתר וואלה". אם כן, התזה של וייץ קרסה לה לאיטה, אך זה לא מונע ממנו להמשיך להאכיל את דוב השוחד - עם רוח גבית מצלאח א-דין.