"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

תרבות של כלום: מירי רגב היא בועה של שיטה

רגב התקדמה וטיפסה עם השנים תוך שרקדה כזבים לצלילי הפריפריה, המזרחים והימין שאין לה כל עניין אידיאולוגי בהם, הכל כדי להאדיר את שמה שלה • אין לרגב, ומעולם לא היו לה, "מדיניות", "תפיסת עולם" או איזה פרויקט לאומי חשוב שאפשר לקשור בו את שמה • היועצת המשפטית לממשלה התנגדה בעוצמה רבה מדי לחקיקת צמצום עילת הסבירות, אולם אחרי צפייה בתחקיר על רגב ברור יותר מתמיד מדוע עשתה זאת

,עודכן
0השמעה

הרכבת מקרית שמונה לאילת: "כשהסתיימה מסיבת העיתונאים זה כבר לא עניין את השרה"// רשת 13

תחקיר "המקור" המהדהדעל השרה מירי רגב חשף את תמצית הריקבון הפושה בחלקים מהממשלה ובמפלגת הליכוד.

איך רפיון של שומרי סף, שתיקת גורמי המקצוע במשרד וחברי מרכז שטובת בר־המצווה של הבן עדיפה על טובת המדינה אפשרו לפוליטיקאית ותיקה מאוד אך חסרת הישג ניכר כלשהו להשאיר אדמה חרוכה ולהשחית את אחד המשרדים החשובים בממשלה, משרד התחבורה, נרמול מפא"יניקי של פנקס כחול ליכודי.

כדי לא לפגוע בשרים כמו חיים כץ וגילה גמליאל אמנע מלהכתיר את השרה מירי רגב כמי שהמציאה את שיטת חוסר המעש, מינימום תרומה ציבורית ומקסימום ניצול משאבים ציבוריים לקידום עצמי חסר כל אידיאולוגיה.

מינימום תרומה ציבורית ומקסימום ניצול משאבים, מירי רגב,צילום: אורן בן חקון

אין לרגב, ומעולם לא היו לה, "מדיניות", "תפיסת עולם" או איזה פרויקט לאומי חשוב שאפשר לקשור בו את שמה. איך קרה שהאישה הזו היא מהעשירייה הראשונה של הליכוד ומלווה את חיינו הציבוריים כל כך הרבה זמן?

רגב אינה שרת התחבורה של ישראל, אלא שרת התחבורה של מירי רגב והליכוד, כמו בימי מפא"י המושחתים - רק מי שלצידנו יזכה שלילדיו יהיו דרכים בטוחות. כמו בעסקת שוחד בארבע עיניים, אין לאף אחד במעגל המושחת הזה אינטרס לשבור אותו. תן וקח. כך רגב התקדמה וטיפסה עם השנים תוך שרקדה כזבים לצלילי הפריפריה, המזרחים והימין שאין לה כל עניין אידיאולוגי בהם. רק לאחרונה למשל ניסתה להדיר את רגליו של יו"ר הכנסת, סמל שלטון, גם מזרחי, והכל כדי להאדיר את שמה שלה בטקס שעליו השתלטה ממניעים אלו בלבד.

כמו בימי מפא"י, מירי רגב לצד נתניהו,צילום: אורן בן חקון

זה לא רק רגב. זו נציבות שירות המדינה הנרפית שבתחילה פסלה בצדק את מנכ"ל משרד התחבורה כוכב התחקיר ואז חזרה בה. אלה עובדי המשרד הבכירים שרואים את הנעשה, או ליתר דיוק את שלא נעשה, ונמנעים ממעשה הגבורה של המקור העיתונאי של רביב דרוקר ואינם פונים לתקשורת כדי שהציבור יידע.

בימי הרפורמה המשפטית אמרו המשפטנים השמרנים שהובילו את הרפורמה כי אין מה לדאוג, פוליטיקאי כפוף למרותו של דין הבוחר ומי שייכשל יוצא מהמערכת. אלא שבחירות פעם בארבע שנים, על שאלה אחת או שתיים מרכזיות הרות גורל, לא רק שאינן מנפות את הפוליטיקאים הפוגעניים, אלא שלמעשה הן מפלטם של הנבלים.

ברור מדוע עשתה זאת, היועמ"שית גלי בהרב מיארה (ארכיון),צילום: הרצי שפירא

מי ידבר בעוד שנה על הפקקים והשחיתות לכאורה של רגב כפי שמראה התחקיר, כשהשאלה היא היום שאחרי ברצועת עזה? אני עדיין בדעתי כי היועצת המשפטית לממשלה התנגדה בעוצמה רבה מדי לחקיקת צמצום עילת הסבירות, אולם אחרי צפייה בתחקיר על רגב ברור יותר מתמיד מדוע עשתה זאת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר