הקונגרס החדש, והחדשות הרעות לישראל

מאז תום מלחמת העולם השנייה רק בשלושה מקרים (1946, 1954 ו־1994) איבדו נשיאים מכהנים את השליטה בשני בתי הקונגרס למפלגה היריבה בבחירות האמצע. ואולם ב־1946 וב־1954, בצילה של המלחמה הקרה, התגבש קונצנזוס בין־מפלגתי רחב, שאפשר לנשיאים טרומן ואייזנהאואר ליזום מהלכי חקיקה משותפים עם הקונגרס בקשת רחבה של סוגיות, ובה בשעה לדחוק לקרן זווית את המחלוקות האידיאולוגיות שהפרידו בין שתי המפלגות. בשנת 1994, לעומת זאת, כבר שקע הממד הפרגמטי של הפוליטיקה האמריקנית אל תהום הנשייה, והנשיא קלינטון נקלע לעימותים קשים עם קונגרס רפובליקני לעומתי, שנגזרו מאידיאולוגיות ותפיסות עולם מנוגדות.

התבוסה הרפובליקנית הפעם מהווה המשך ישיר לעימות הערכי והתרבותי החריף שהתנהל בין המפלגות עוד בעידן קלינטון. בחירות האמצע הנוכחיות התקיימו אף הן בתוך חברה שסועה ומקוטבת, והן הסתיימו לא בגל כחול אלא בצונאמי כחול, שהציף גם מאחזים רפובליקניים מבוצרים ולכאורה חסיני אש (כמו טקסס או קנזס, שהסנאטור הדמוקרטי האחרון מטעמה נבחר לפני 94 שנים).

מחיר התבוסה

השפעתו של הצונאמי, שהתחולל בבחירות האמצע, עתידה להיות מרחיקת לכת. בראש ובראשונה, הקונגרס הנבחר, שיושבע ב־3 בינואר, ישלוט בתהליך החקיקה ובתקציב הפדרלי. כתוצאה מכך נשיא ארה"ב, המכהן כמפקד העליון של הצבא האמריקני, יתקשה לפעול מבלי שהרשות המחוקקת תקצה לו כספים למימון מנעד רחב של מהלכים צבאיים, כולל למשל תגבור כוחותיו בזירה באיראן והצבת מערכות נשק ואמצעי לחימה נוספים בחזית. הקונגרס החדש אף יוכל לאסור לחלוטין את המשך הפעולות הצבאיות במרחב זה ללא אישורו. נכון שחקיקה מסוג זה צפויה להיתקל בווטו נשיאותי (שרק רוב של שני שלישים בשני הבתים עשוי לסכלו), אך הניסיון למשול תוך שימוש מרבי בווטו נשיאותי ובצווים נשיאותיים ומנהליים שיעקפו חקיקה ראשית עלול להחריף עוד יותר את יחסיו של הבית הלבן עם המחנה הדמוקרטי.

כמו כן, הקונגרס הלעומתי החדש צפוי להקשות על הממשל ועל העומד בראשו בשורה ארוכה של סוגיות. יושבי הראש הדמוקרטיים של כל הוועדות צפויים ליזום שימועים, חקירות ובדיקות פרטניות של "כל אנשי הנשיא", לבחון באופן דקדקני את החלטותיו ואת מינוייו של טראמפ, ולבדוק אם דבקו בהם שיקולים זרים.

ובאשר לישראל - גם במרחב זה תוצאותיהן של בחירות האמצע אמורות להדאיג. אם בעשורים האחרונים, במיוחד בשנים תחת שרביטו של טראמפ החל מ־2017, הפכה המפלגה הרפובליקנית לעוגן תמיכה מוצק בישראל, המהפך הדמוקרטי בקונגרס חיזק עוד יותר את מעמדו של הפלג האנטי־ישראלי הרדיקלי והעוין באופן קיצוני את ישראל על גבעת הקפיטול. הזרם הפרוגרסיבי - זה התומך בסנקציות צבאיות מוגבלות, בעיקר בגין פעולות המתנחלים ביהודה ושומרון, אך המאמין בזכותה של ישראל להתקיים בבטחה - נותר אמנם דומיננטי בשני הבתים. בה בעת, אין להתעלם מהעובדה שחבורה קולנית של תואמי זוהראן ממדאני, ששנאתה למהות המפעל הציוני ארסית, כמו למשל עבדול אל־סייד (נבחר לסנאט במישיגן), טרוי ג'קסון (נבחר לסנאט במיין) ובראד לנדר (נבחר לבית הנבחרים בניו יורק), עתידה להיכנס בינואר למשכן הקונגרס. קבוצה מתלהמת ומתחזקת זו עלולה להשפיע על עמדותיו של הרוב הדמוקרטי, שטרם חצה את הרוביקון ביחסו הבסיסי כלפי ישראל.

ממשלת ישראל שגתה קשות בעשור האחרון כאשר הטילה את כל יהבה על המחנה הרפובליקני ונשיאו. על הממשלה הבאה לעשות הכל לשיקום ההריסות

לתמונה מדאיגה זו יש להוסיף את דבריו של טראמפ על הפסקת הסיוע הצבאי כבר בסוף שנה זו, על אף שהיה אמור להסתיים בסוף 2028. הגם שטרם הוסדר וסוכם מנגנון הפסקת הסיוע, האפשרות שיוקפא באופן פתאומי עלולה להעניק לקונגרס הנכנס - שבסמכותו לאשר, להגביל או לסכל מכירות נשק לישראל - מנוף לחץ נוסף עליה.

כפועל יוצא מן ההכרה שממשלת ישראל שגתה קשות בעשור האחרון כאשר הטילה את כל יהבה על המחנה הרפובליקני ונשיאו האוהד ותומך, על הממשלה העתידית לעשות כל מאמץ לשיקום ההריסות. זאת תוך נכונות ליזום מדיניות גמישה יותר בכל המכלולים, שתרמו לסחף החמור במעמדה של ישראל בקונגרס ובציבור האמריקני, לרבות צעדים בוני אמון בגזרות יהודה, שומרון ועזה, ולהסכים לקדם הלכה למעשה מהלכים מדיניים פורצי דרך שיתרמו להפחתת מפלס האלימות (מבלי לסכן, כמובן, אינטרסים ביטחוניים חיוניים).

יש לקוות שאימוץ קו מדיני זה יוריד אט־אט את רף העוינות והאיבה כלפי ישראל, שאחד ממוקדיו המאיימים ביותר נמצא על גבעת הקפיטול, אך הוא מחייב מנהיגות נועזת ואמיצה.