טרפה את הקלפים: איראן הצליחה בשבוע האחרון לייצר מציאות שאילצה את כל האזור להתייחס אליה אחרת. זאת, בזכות האופן בו הפעילה וחיברה את החות'ים למאבק המלחמתי.
השבוע שעבר, שהתחיל בתקיפות אמריקניות לעבר איראן ושאלת הרחבת הלחימה, שהיתה שאלה של עיתוי ולא אם בכלל, הסתיים בהחלטה אמריקנית לחדול באופן חד צדדי מההתקפות היזומות, החלטה שהביאה גם את איראן למזער את פעולותיה.
ההחלטה האמריקנית מגיעה אחרי שאיראן הרחיבה את תגובותיה למדינות האזור, לא רק מדינות המפרץ הסמוכות, אלא בעיקר לירדן שם גבתה מחיר כבד מהכוחות האמריקנים שהביאה לתגובות חריגות. הירי השיטתי של הטילים הבליסטיים וכלי הטיס הבלתי מאוישים, בהיקפים כוללים של מאות חימושים, במהלך 13 ימי תגובה רצופים מעידים כי מערכי התגובה האיראנים בכוננות ומוכנות מיידית לפעולה, זמינות ונגידות אמצעי לחימה לפעולה.
תקיפה כאסטרטגיה מובילה.
תהליך השיקום וההתאוששות של איראן, שהוא מהיר מכל הערכה שהיתה אחרי "שאגת הארי", משתקף מהיכולת שלה להגיב בצורה התקפית לכל איום שחשה. הרי, רק מי שבאמתחתו מלאי של חימושים ויכולות, יכול לבחור בהסלמה ובתגובה צבאית כאסטרטגיה מובילה.
מעבר לכך, הצליחה איראן בשבוע שחלף להכניס את האזור למציאות אחרת, תוך הצבת דילמות משמעותיות לאופן המשך ניהול המערכה והתהליך. הם הצליחו לחבר את החות'ים למאבקם ולהביאם לקחת חלק פעיל במציאות האסטרטגית בחסימת מצרי באב אל מנדב, יחד עם השליטה במצר הורמוז, למתק את המפרץ הפרסי וערב הסעודים מנתיבי היציאה הימיים - בנוסף לחידוש המאבק המזויין בין החות'ים לסעודיה.
יחד עם איראן, החות'ים מציבים חומת התנגדות שמשנה את כללי המשחק באזור - מציבה את איראן במרכז, מצליחה להסיט את הקשב מאיראן בלבד - גם לאיזור תימן - וממפרץ הורמוז לנתיבי השייט בכלל. האסטרטגיה האיראנית הזו נוהלה בקפידה ולדעתי איננה מקרית, כי אם מהלך מתוכנן שהביא את ארצות הברית לחשב מסלול מחדש.
ארה"ב בצומת דרכים
איראן הצליחה להביא את ארצות הברית לדילמה משמעותית, אולי המרכזית ביותר מאז תחילת המערכה לפני שנתיים. ראשית, ההבנה כי התקיפות היומיות כנגד מטרות איראניות אולי שוחקות את הכוח מעצם הפגיעות, אך לא באמת מביאות לתוצאות בשטח. לא בערעור המשטר, לא בגמישות איראנית באשר למצר הורמוז וכרגע לפחות - גם לא בהתגמשות בחזרה למשא ומתן ולעקרונות שסוכמו.
שנית, ארצות הברית, יחד עם ישראל, צופה בתהליך השיקום המהיר של איראן והחזרת מערכים שלמים לכשירות תפקודית חודשים ספורים לאחר סיום מבצע "שאגת הארי", לצד גילויים חדשים באשר לכוונות ויכולות פרויקט הגרעין ("הר המכוש" הוא רק רכיב אחד בתהליך הזה). כל אלה הביאו את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לחשב מסלול מחדש. השבועיים האחרונים אילצו את צבא ארה"ב להשקיע משאבי הגנה רבים כדי למנוע, או לפחות למזער, פגיעות איראניות בתשתיות, נכסים וכוח אדם אמריקני שמוצב בכל רחבי המזרח התיכון.
אם ההחלטה האמריקנית לעצור את התקיפות היומיות ואת הכוונה להרחיב את התגובה עד לכדי חזרה למלחמה היא זמנית או ארוכת טווח, איננה משנה את העובדה שבמצב הנוכחי איראן היא המרוויחה הגדולה, והמציאות הנוכחית משרתת רק אותה.
במוקדם או במאוחר, ארה"ב והאזור כולו יידרש להתמודד מול האיום האיראני, אחרת זו השלמה עם מציאות של משטר צבאי קיצוני ששולט במצר הורמוז, משקם את יכולותיו הצבאיות והגרעיניות, ממשיך להפעיל מערך שלוחים באזור תוך חיזוק הקשר והתלות בין כל הגורמים.
ריקוד תימני
השבוע שחלף, בו הנשיא טראמפ שינה החלטותיו ב-180 מעלות, מעיד על התהליך שעובר על הנשיא בהבנתו את המציאות האזורית, כך היה מההצהרה על מכירת F35 לטורקיה, שבהמשך השבוע התחלפה בהצהרה שאינם עומדים בתנאים להצטרפות לתוכנית. ההחלטה על מתן היתר לפיתוח יכולת גרעינית אזרחית לסעודיה שהתחלפה בהמשך תוך התניה להצטרפות להסכמי אברהם וכך במקרה איראן, עם הכוונה להרחיב התגובה עדי לכדי חידוש המלחמה שהסתיימה בנצירת האש, ללא כל הסכמות והמתנה להמשך.
האזור כולו נכנס לתקופת המתנה. מסוכנת, נפיצה עם פוטנציאל למיסקלקולציה - ובעיקר ניסיון של כל צד לקבע מציאות שמשרתת את האינטרס שלו. לישראל כמעורבת ישירה זו מציאות בלתי אפשרית.
הכותב הוא תת אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו