עזה תהפוך ללבנון? הצצה למציאות המטרידה בזירה הנשכחת

"מה שקורה בלבנון - קורה ממש עכשיו גם בעזה, רק ששם זה מתחת לפני השטח. אנחנו צריכים להתעורר, ולא להתעלם מהשקט המדומה".

ישי ספז, מנהל השטח של פורום "עוטף ישראל" ומייסד "דרך התקומה", רואה את הקשב הציבורי והממשלתי מופנה בתקופה האחרונה לאיראן ולבנון - ומוטרד מאוד ממה שקורה בחצר האחורית של ביתו באחד מיישובי עוטף עזה.

כמעט שנה חלפה מאז נחתמה עסקת טראמפ שמשמעותה החזרת כל החטופים וסיום המלחמה ברצועת עזה. אבל בזמן שסדר היום בישראל מתמקד בעיקר באיראן ובלבנון, חמאס לא עוצר. בחודשים האחרונים מנצל ארגון הטרור את אלפי משאיות הסיוע שנכנסות לרצועה במסגרת ההסכם, משקם תשתיות, מגייס פעילים ונערך לפשיטה נוספת.

אז איך מביאים להכרעה ברצועת עזה למרות התנגדות האמריקנים בשלב זה? בפרק 23 של הפודקאסט "על זה", כתבתנו המדינית שירית אביטן שוחחה עם ספז על ההשכמה הנדרשת בקרב הבלימה מול חמאס, הן מהממשלה והן מהציבור.

לכל פרקי "על זה", פודקאסט האקטואליה של ישראל היום

"יותר חורים מגבינה שוויצרית"

במהלך הפרק מאיר ספז זרקור על האותיות הקטנות בהסכם ההוא שנחתם לפני שנה, ומדגיש כמה מהסעיפים שאולי לא ידועים לחלקים בציבור.

"תוכנית 20 הנקודות של טראמפ אמורה להנחות את אופן העבודה ברצועה", הוא מסביר. "העובדה שחמאס טרם התפרק מנשקו מאפשרת לנו עוד מרחב תמרון מסוים, אבל בגדול התוכנית מתקדמת לעבר השגת מטרותיה - למרות שחמאס לא ממלא את חלקו בהסכם. הוא לא מתפרק מנשקו - מה שהיה תנאי למעבר לשלב ב' של ההסכם. יש בתוכנית הזו הרבה חורים. אחד מחברי הכנסת שנחשף לתוכנית אמר לי, 'יש בתוכנית הזו יותר חורים מגבינה שוויצרית'. כישראלים, עלינו להכיר את החורים בתוכנית הזאת, כי היא תשפיע על כל ישראלי".

שובה של החלטה 0701

חמאס כאמור ממשיך להתמהמה ולמשוך זמן, ובינתיים יש מי שמנסה לקבע מציאות חדשה בשטח לטובתו. מדובר בעיקר על טורקיה, קטאר ומצרים - שמהוות חלק מכוח הייצוב הבינלאומי ברצועה.

"הקו הצהוב הוא רק חלק אחד מתוכנית השלבים של טראמפ. השלב השני אמור היה להתחיל מיד עם החזרת החטופים. השיקום על ידי הכוחות הבינלאומיים החל, למרות שההסכם אומר שברגע שהכוח הזה נכנס, אנחנו נסוגים לקו אדום, קו אחורי יותר", מסביר ספז.

לדבריו, "זה מאוד מזכיר לי את מה שקרה אחרי מלחמת לבנון ב-2006. מה שמכונה החלטה 0701 של האו"ם. בזמנו סיימנו את המלחמה, צה"ל נסוג לאחור ויוניפי"ל נכנס לשטח. יוניפי"ל אמור היה להיות זה ששומר עלינו מפני חיזבאללה, אבל חיזבאללה לבש בגדים אזרחיים והשתלט על השטח. היום גם בצה"ל אומרים שיוניפי"ל הוא העיניים של חיזבאללה. הארגון הזה משתף איתו פעולה ועוזר לו להשתלט על אזורים בדרום לבנון. זה בדיוק מה שקורה עכשיו בעזה".

אונר"א בתחפושת

כיום, כ-400 משאיות של סיוע הומניטרי נכנסות לשטחי הרצועה מדי יום. מהשלל נהנה חמאס, בדרך לשיקום שקט והדרגתי של יכולותיו.

"יש סעיף בהסכם שמדבר על הכנסת מזון וסיוע לרצועת עזה. לאורך תקופה ארוכה, מדינת ישראל הייתה זו שאחראית על המנגנון הזה. במסגרת ההסכם, האחריות עוברת לכוחות הבינלאומיים - שממומנים על ידי קטאר, טורקיה ומצרים. עבדנו כל כך קשה כדי להוציא משם את אונר"א, וקיבלנו עכשיו אונר"א בתחפושת אחרת", אומר ספז.

החשש שמבטא ספז, הוא מפני חזרה לנקודת ההתחלה. במילים אחרות, חזרה למדיניות הסבבים.

"אנחנו רוצים שהמנהיגים שלנו לא יתמרנו, אלא ינהיגו. שיגדירו יעדים ויסבירו איך מגיעים אליהם. תוכנית 20 הנקודות של טראמפ היא תמרון אחד גדול. ומדינת ישראל לוקחת את התוכנית הזאת, ומתמרנת בתוכה. חברי כנסת שפגשנו הודו בפנינו: 'יש בתוכנית הזאת חורים, אנחנו רוצים לעבור דרך החורים האלה'. אבל אנחנו לא רוצים יותר לעבור דרך חורים. לא רוצים לפספס יותר הזדמנויות".

תמרון אין-סופי

ספז קורא לממשלה לשנות גישה, ולהפנים את המציאות שלדבריו לא השתנתה. כך, למשל, מחנות המרכז של הרצועה עדיין נמצאים במרחק 600 מטר בלבד מהגבול, במרחק שלוש דקות הליכה מקיבוץ כיסופים.

"כששואלים בכירים בממשלה ובצבא 'לאן אנחנו הולכים בעזה', אף אחד לא יודע מה התשובה. בסוף יקרה מה שקרה לנו בלבנון בנובמבר 2024 - נכנסנו למערכה, ואז נסוגנו לא כי סיימנו את המערכה, אלא כי כופים עלינו הסכם. שנה אחר כך חזרנו לאותה לחימה בלבנון, באותם בתים. חיילים מגיעים לאותם בתים, ומעידים על אותה תחמושת באותם בתים".