די לבכות, אפשר להיות אופטימיים ממצבה של ישראל במלחמה

אינני שותף לדעת המומחים המבכים אתהמצב האסטרטגי הקשה שאליו נקלעה ישראלעם חתימת מסמך ההבנות האיראני־אמריקני. המצב בכללותו אכן לא פשוט, ומאתגר את מדינת ישראל בממדים רבים. אבל מתוך התבוננות מנקודת מבט שונה במהותה על תופעת המלחמה, מבטי נותר אופטימי.

מובילי הביקורת חוזרים ומסבירים שביציאה למלחמה חייבים קודם כל להגדיר מטרות ברורות, ולבחון אם הן ניתנות להשגה. אם המטרות אינן בנות־השגה, לדעתם מוטב לא לפתוח כלל במלחמה. אלא שהאויבים שלנו מבטאים חשיבה אחרת בקבלת החלטות ביציאה למלחמה ובניהולה. יש מה ללמוד מהם.

מה למדנו מסאדאת

למשל,נשיא מצרים סאדאתיצא למלחמת יום כיפור בשאיפה להשיב למצרים את כל סיני, בהכרה שאין בכוחו הצבאי להשיג מטרה זו. בכך כשלה הערכת המודיעין הישראלי, מתוך הטענה ההגיונית שמאחר שסאדאת מכיר בהגבלות צבאו להשיג את מטרתו, והוא רציונלי - לא סביר שיפתח במלחמה. ההיגיון האסטרטגי האחר שבו פעל סאדאת מאמין כי מרגע שתיפתח המלחמה, יתהוו מציאות חדשה והזדמנויות חדשות, ועד שלא נתחיל - לא באמת נוכל להעריך את גבולות היכולת. מסורת חשיבה זו בקבלת ההחלטות ביציאה למלחמה מדריכה את תכנון המלחמה נגד ישראל על ידי כל האויבים השואפים להשמדתה.

במבט זה, מתוך מודל חשיבה שאינו הנדסי־פיזיקלי, יש לשפוט ולהעריך את המציאות שאליה נקלעה מדינת ישראל בשלושת חודשי הלחימה האחרונים. בנקודת היציאה למלחמה, גם לדרג המדיני וגם להנהגת צה"ל לא היתה ודאות ביכולת להביא את נפילת המשטר מתוך המתקפה על איראן. לכן הפלת המשטר לא הוגדרה במטרות המלחמה... בהתאם, הוגדרו שלוש מטרות מלחמה שנראו כניתנות להשגה: פגיעה ביכולת הגרעין האיראנית, פגיעה במערכי הטילים הבליסטיים ופגיעה בתמיכת איראן בכוחות השלוחים. מטרות אלה הושגו רק בחלקן. ובכל זאת, מתוך היקף ההישגים הצבאיים, והבנת תופעת המלחמה כמערכת מורכבת שמחוללת התהוות בלתי ניתנת לשליטה ולחיזוי, אין בכך כדי לסמן כישלון במערכה.

גם התנהלות הנשיא טראמפ בשבועיים האחרונים, במהלך הנתפס כאן כהפקרת ישראל, לא היתה צריכה להפתיע, ובוודאי לא להישפט ככישלון ישראלי. גם בבסיס השותפות בין ארה"ב לישראל - שהתקיים באורח חסר תקדים ביציאה למלחמה - לא היה מלכתחילה אינטרס זהה. בצומת הדרכים שנבע מהתפתחות המלחמה, שבה הנשיא טראמפ העדיף לחתור לסיום המלחמה, התפצלות האינטרסים בין ישראל לארה"ב היתה צריכה להיות צפויה ומובנת. כך קורה לא פעם גם לשני חברים שיוצאים יחד לטיול ארוך, ולאחר זמן מזהים שינוי בכיוון הרצוי לכל אחד להמשך המסע.

הזדמנות בתוך המשבר

במשל הזה, מה שקורה לישראל בימים אלה הואהזדמנות לבירור עדכנישל דרכה האסטרטגית העצמאית במצב האזורי המתהווה. כך, למשל, בסוגיית המדינה הפלסטינית, שבתנאי המלחמה החדשים יש לראותה כאיום קיומי על ישראל, חמור יותר מגרעין איראני. אילו היתה המלחמה מסתיימת בשינוי חיובי מבטיח באיראן, לקראת יציבות אזורית ארוכת טווח, התביעה מישראל להשלים עוד "מהלך אחד קטן" לביסוס שלום אזורי עלולה היתה להתעצם.

דווקא האופן המדאיג וחסר הוודאות שבו מתגבש ההסכם עם איראן, מדגיש לישראל את חובתה העצמאית לביטחונה ולהימנע מנטילת סיכונים התלויים בערבויות חיצוניות

דווקא האופן המדאיג וחסר הוודאות שבו מתגבש ההסכם בין איראן לממשל האמריקני מדגיש לישראל את חובתה העצמאית לביטחונה - להימנעות מנטילת סיכונים התלויים בערבויות חיצוניות. זה אומר, לדוגמה, לא להתפתות לצעדי נסיגה שיפגעו בתנאי היסוד הביטחוניים הנדרשים לישראל בקיומה בגבולות בני־הגנה. זו נקודת המבט העצמאית הנדרשת מישראל גם בזירת לבנון וסוריה.

בשינויים רבי־התהפוכות המתהווים באזור כולו, בשעה זו ישראל נדרשת למתווה אסטרטגי חדש הכולל גם את תחומי התלות במערכת הזיקות לארה"ב. טמונה בכך גם הזדמנות להתבססות נכונה לקראת אתגרי הביטחון לעתיד.