התנהלות לקויה של מערכת הביטחון ביחס לסוגיות שונות, אסונות אזרחיים שגבו חיי אדם ופרשיות היסטוריות הביאו במרוצת השנים להקמתן של 27 ועדות חקירה ממלכתיות וועדות בדיקה ממשלתיות. לוועדות הללו שתי מטרות עיקריות: בחינת האירועים והמאורעות שקדמו להם, ולא פחות חשוב - הסקת מסקנות שיעזרו לגופים המעורבים להתייעל, על מנת למנוע את הישנותם של מקרים דומים בעתיד.
ועדת החקירה הממשלתית מוקמת על ידי הממשלה או על ידי הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, אך אלה אינן קובעות מי יהיו החברים בה. על פי חוק ועדות החקירה שחוקק ב-1968 שתי הסמכויות שהוזכרו רשאיות להורות על הקמת ועדה במקרה בו "קיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור", על מנת שזו "תחקור בעניין ותמסור דין וחשבון".
החוק קובע כי יו"ר ועדת חקירה ממלכתית הוא שופט בית המשפט העליון או המחוזי מכהן או בדימוס שנבחרו בידי נשיא בית המשפט העליון. לאורך השנים, ניתן לראות גם מקרים בהם הסמכויות בחרו להקים ועדת בדיקה ממשלתית - כזו שמוקמת לבקשתו של שר הממונה על נושא מסוים, בראשות שופט, שבתנאים מסוימים מוענקים לה סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית.
מלבד ההיבטים הטקטיים, לוועדות השפעה משמעותית על הלך הרוח הישראלי. בין אם מדובר בהשלכות סוציולוגיות, פסיכולוגיות, מוראליות או לאומיות, הרי שהוועדות מבקשות לשנות דפוסים ישנים שכשלו, ולא פעם משנות גם את החברה הישראלית מבלי שנבחין בכך בהכרח.
"משמעות לאומית חריפה"
"המדינה השתמשה לא פעם בכלי החקירה הזה בהמשך לאירועים בעלי משמעות לאומית חריפה דוגמת טבח סברה ושתילה, רצח רה"מ לשעבר יצחק רבין והפינוי מגוש קטיף", אמר עורך הדין דב ויסגלס, שבמשך עשרות שנות קריירה הופיע בפני שש ועדות חקירה שונות. לטענתו, ועדת החקירה הממלכתית היא הכלי היעיל ביותר שמדינת ישראל יודעת לספק כדי לחקור אירוע מסוים מקצה לקצה ולהביא למסקנות חותכות.
"הפרוצדורה והצעדים המעשיים ברורים", הוסיף. "החקירה נוגעת לכלל הגופים הרלוונטיים ויש בכלי הזה הרבה היגיון ציבורי בכל הקשור לחלוקת הסמכויות בין הממשלה לבין הוועדה עצמה, שעל הרכבה אמון נשיא בית המשפט העליון".
בדיוק מהסיבה הזו, הוא טוען, ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את הטבח בשבת השחורה ואת שקדם לו היא עניין מתבקש. "יש פה כמעט 60 שנות פרקטיקה, ודווקא בהמשך לאירוע הקשה ביותר שפקד אותנו מאז השואה מבקשים להמציא נוסחאות מוזרות, 'פריטטיות' או 'לאומיות' שברור לכל שמיועדות להיכשל ולא לחקור בפועל".
"הבדל תהומי"
מלבד החריגה של מקבלי ההחלטות מהנורמה השמרנית המאפיינת אותם, עורך הדין ויסגלס מציין כי דווקא הרכב הוועדה הוא מסייע להגיע לחקר האמת. "יש הבדל תהומי אם הנחקר מופיע בפני נשיא או שופט בית משפט עליון מכהן או בדימוס, לבין שמופיע בפני ועדה של מכובדים אחרים, ככל שיהיו.
"ברמה הפרקטית, יו"ר ועדה ששומע המוני עדויות צריך לדעת את מה לקבל, ממה להתעלם חלקית ואת מה לדחות. הוא צריך להיות איש מקצוע מן המעלה העליונה, שבמשך שנים דן כדי לברר את האמת". בכלל, ויסגלס מזכיר שבשל העובדה שמדובר בהליך לכל דבר, בו יש לעיתים צורך בהפעלת אמצעי כפייה כמו צווי חיפוש וחיוב אנשים להופיע ולהעיד, וכן שמיעת עורכי דין וטענות משפטיות, יש הכרח שהאמון על הוועדה יבין בתחום.
בדבריו, מתייחס ויסגלס גם למימד הזמן שעשוי להשפיע על התנהלות ההליך: "לזמן יש משמעות דרסטית על הזיכרון האנושי. בתפקידי, נתקלתי בבני אדם שהתקבעו בדעתם וגם הקצינו את גרסתם, לא מחמת אי-אמירת אמת חלילה, אלא מתהליך פסיכולוגי טבעי של רדיקליזציה של האירועים, כזו שנובעת בשל קשר רגשי אליהם.
"להבדיל ממסמכים או ראיות פורנזיות, הערך הראייתי של עדויות בעל פה הולך ופוחת ככל שחולפים הימים". זו גם, לטענתו, סיבה נוספת בגינה איש מקצוע שיודע להבחין בין עיקר לטפל ולהעניק משקל ראוי לכל עדות הוא זה שצריך לעמוד בראש ועדה עתידית.
"עניין אקטואלי"
"לא סתם ההגדרה בחוק מציינת את צמד המילים 'אותה שעה'", ממשיך עורך הדין אביגדור (דורי) קלגסבלד, אשר ייצג את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בפני חברי ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000. "החקירה בודקת עניין אקטואלי, כזה שמעסיק את הציבור שמבקש לקבל תשובות לגביו ולא פרשיות היסטוריות.
"כאשר אדם נחקר בזמן אמת הוא זוכר גם דברים נלווים לסיפור כמו אנשים נוספים שנכחו, דברים שנאמרו, מסמכים שהיו ברשותו אשר יכולים לסייע להבין מה קרה לעומק". על פי קלגסבלד, לא רק שהמרחק בין קרות האירועים לבין מתן העדות בפועל יוצר אצל עדים הקצנה מסוימת כפי שטוען ויסגלס, אלא הוא עלול לשבש את ההליך כולו.
"תאר לך שאדם נחקר בתחקיר צבאי הסמוך לאירוע, לאחר מכן אצל מבקר המדינה, פעם שלישית בוועדת חקירה ובין לבין הוא משוחח עם בעלי מקצוע שונים. אם ועדת החקירה קרובה בזמן לאירוע, אז הסיכויים לעדויות אותנטיות ולא כאלה שגויות שנבנו עם הזמן על סמך עדויות ומסמכים אחרים הם הרבה יותר גבוהים".
גם מבחינת תיקון האירועים ולמידה של כל גוף בעקבות הכשל, שני המומחים מסכימים כי אין טעם ביישום מסקנות שנים לאחר האירוע. "הוועדה מפרטת מסקנות אישיות ומסקנות מוסדיות", מציין קלגסבלד. "בגלל שמדובר לרוב בתקלות מערכתיות קשות, התיקון צריך להגיע בהקדם. אין טעם לשנות את המערכת עשר שנים אחרי האירוע, כיוון שעד אז המערכות כבר ישתנו והמסקנות בכלל לא יהיו רלוונטיות".
לגבי המסקנות האישיות, מוסיף כי "ככל שחולף הזמן האנשים שקשורים לאירוע כבר לא מכהנים בתפקידם, ועל כן הן הופכות ללא אפקטיביות. אלה שממשיכים לכהן מתנים את מידת אחריותם בבדיקתה של הוועדה שבכלל לא מוקמת, ואז הם יוצרים מצב בו הם לא מסיקים מסקנות מהתנהגותם הפסולה, בד בבד להמשך נשיאה בתפקיד ציבורי".
נדבכים נוספים אליהם נקשרת, לא בהכרח במודע, השלכותיה של ועדת חקירה הם דווקא אלה הפסיכולוגיים והסוציולוגיים. עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, סופר וחוקר תרבויות סובר שהאסון והוועדה העתידית נוגעים שניהם בכל חלקי החברה הישראלית, הן כפרטים והן כקבוצה, ועשויים להיות אלה שבזכותם התפיסה שהשתרשה בקרב אזרחי המדינה במשך שנים תשתנה.
"הדחקה קולקטיבית"
"אנחנו עם שנמצא בהדחקה קולקטיבית לאורך שנים. השואה, יום כיפור, שמחת תורה, הלך הרוח הוא של 'יהיה בסדר'. דווקא בישראל על שלל אתגריה, אחד מביט בשני ורואה שהוא רגוע, אז גם הוא עצמו מנסה להישאר רגוע ובכך מגדיל את האשליה. הלך הרוח היה שהאויב מורתע; חיזבאללה מקים אוהלים על הגבול ומפיץ שיש לו כ-150,000 טילים? שטויות.
כשאמרו שבמקרה של מלחמה לא תהיה אספקת חשמל במשך שבועיים, אז נזפו באנשים שהם מלחיצים את הציבור לשווא. גם התקשורת לקחה בכך חלק, ואנחנו, האזרחים, היינו בטוחים שיש מי שדואג".
לטענתו של גרוזברד, שעבד בין 2021-2022 כפסיכולוג בחטיבת המחקר באמ"ן, השיח על הקמת ועדת חקירה ממלכתית חוטא למהות. "אף אחד ממקבלי ההחלטות לא קרא נכון את המפה. אני זוכר שישבתי בישיבות עם תא"ל עמית סער ז"ל, שהיה רח"ט המחקר, ולא הבנתי מה קורה. כולם מהנהנים בראשם ואין שום קול שונה בחדר, אז התחלתי לכתוב מכתבים לבכירי הצבא והממשלה שאנחנו פשוט לא מוכנים.
"אחרי כישלון כל כך גדול, כולנו מסכימים שצריך לחקור מה הטעויות – אבל זה גם הזמן להתעלות לגודל השעה ולחזור לחלק העמוק, זה שמספר איך כולנו נכחנו יחד באותה הסירה והתעלמנו מהבעיות, ולהבין בעיקר מה אנחנו מוכרחים לעשות אחרת כחברה".
"חי על חרבו"
אחד הפתרונות שמציע גרוזברד נעוץ בהקמתה של ועדת חקירה, שלצד חשיפת הכשלים והסקת המסקנות תהיה אמונה גם על זיהוי "התרופפות" ציבורית וממשלתית. "אף אדם לא רוצה לחיות על חרבו וקשה לציבור להפנים שאנחנו נמצאים במלחמה שלא נפסקה, זו שברגעים מסוימים אנחנו לא רוצים לחשוב עליה.
"מעבר למובן מאליו, הוועדה שתוקם תצטרך לוודא שקונספציה כזו לא תקרה שוב – ללמד מקבלי החלטות ואזרחים לחיות, במובן מסוים, על חרבם מבלי להישחק. אנחנו צריכים לכנס במסגרת הוועדה קבוצת פסיכולוגים, סוציולוגים והיסטוריונים א-פוליטיים שיבינו איך אנחנו מכינים עצמנו לעתיד, ומשנים את התפיסה שרווחת אצלנו כמדינה.
"אם הצליחו לתפוס אותנו לא מוכנים, מה ימנע מכך לקרות פעם נוספת? צריך למצוא פתרונות שמחד ילמדו את הלקח, ומאידך יאפשרו חזרה לחיים של שגשוג ויצירת חיים בטוחים יותר. זו גם הדרך ליצור חברה חזקה יותר, כזו שבטוחה בעצמה יותר ממה שהיא כיום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו