איראן או ארה"ב? המרוויחה העיקרית מ"משיכת הזמן"

הספירה לאחור לגבי סיום המתיחות מול איראן החלה, ואנו קרבים לקבלת תשובה, אך בעקבותיה עוד לא מעט נעלמים אחרים.

המתיחות מול הרפובליקה האסלאמית נכנסת לשבוע חדש, השישי במספר, של המשך המהלומות המילוליות, האיומים משני הצדדים והמשך הפגנת הכוח. האמריקנים ממשיכים בצבירת כוחות חסרת תקדים בהיקפה, ובראשה - שליחתה לאזור של נושאת המטוסים הגדולה בעולם ("פורד"). המהלך ייארך לפחות שלושה שבועות.

האיראנים, מצידם, ממשיכים בסרטי התעמולה וחשיפת יכולותיהם הצבאיות. במקביל לכל אלה, מתנהל לכאורה משא ומתן שסיבובו השני יתקיים בשווייץ באמצע השבוע ואליו מגיעים (שוב) עם פער עצום בין ההצהרות הלוחמניות ועמדות הפתיחה הנוקשות למפגש עצמו.

האם המפגשים הם רק אמצעי של "משיכת זמן"? כל צד מהאינטרסים שלו – האמריקנים לצבירת כוחות והשלמת התוכניות המבצעיות, ואיראן מתוך ציפייה שככל שיעבור זמן תתרחק גם לגיטימיות התקיפה מצד ארה"ב. ככל שעובר זמן ומתרחקים מגל המחאות, כך גדלים סיכויי ההישרדות של השלטון, לשיטתו.

להערכתי, ההסבר של הצד האמריקני נראה מציאותי יותר, בוודאי כל עוד ההגעה להסכם בתנאי המינימום ("גרעין מלא" – אפס העשרה והעברת החומר המועשר למדינה שלישית), שלא נדבר על הכנסת סוגיית ההגבלה והאכיפה על היקף הטילים הבליסטיים.

שורת סימני שאלה

עיקר העיסוק הציבורי בשבועות האחרונים הוא מתי תתקוף ארצות הברית, וככל שעובר זמן לנוכח ההתפתחויות האחרונות, כבר כמעט נעלמת האופציה של סיום המתיחות ללא פעולה צבאית בהיקף מוקטן או מוגדל.

כל הסימנים האחרונים מעידים שנכנסנו לחלון  הספירה לאחור לקראת העיתוי שבו טראמפ יורה על אותה פעולה. אמנם החלטה זו לא תהווה הפתעה, אך עדיין ישנה משמעות לבחירת העיתוי, כפי שקרה ביוני 25' - ההתקפה הישראלית (בתיאום אמריקני מלא) היתה יממה לפני שיחות שנקבעו בין אירא וארה"ב בווינה (שהיו מעבר לחודשיים אולטימטום שבהם נקב טראמפ).

האם כמו ביוני האחרון כך יהיה גם הפעם - לפני סבב שיחות נוסף "שיתפוצץ" רגע לפני? אולי כבר בשבוע הקרוב תינתן תשובה לכך, ולפני סופי השבוע, שבהם בדרך כלל מחליט הנשיא טראמפ על פעולות צבאיות (כך במרביתם המוחלט של פעולות שהוא הנחה בשנה האחרונה).

ואיראן מצידה ממשיכה בהתנהלותה כאילו מלחמת "12 הימים" וגל המחאות האחרון לא התקיימו ואיננה מודעת למצבה הנוכחי, שהוא הגרוע ביותר מאז המהפכה ב-1979. 

יהיה מועד התקיפה באשר יהיה, הוא מעביר אותנו למגוון שאלות "היום שאחרי" - הן לטווח הקצר והן לארוך יותר. בטווח הקצר, כיצד תגיב איראן וכמה תהיה נרחבת המערכה לאור התגובה? מה יהיו מטרות התקיפה שישליכו באופן מיידי על משכה של המערכה?

אך ישנן גם שאלות לטווח הארוך יותר שהן משמעותיות לא פחות – האם זה יביא להחלפת השלטון על ידי התעוררות גל המחאה הקודם או מהלך אחר? והאם המערכה תביא לשינוי משמעותי ביחסי הכוחות במזרח התיכון? מנקודת מבט הביטחון הלאומי של ישראל, האם האיום המיידי של אלפי טילים בליסטיים ופוטנציאל של איום גרעיני, שני אלה יוסרו מהשולחן? 

מי שסבר שהשאלה העיקרית היא מתי יתקפו האמריקנים יגלה כי הוא יתאכזב והיום שאחרי ההחלטה על פעולה צבאית מעביר אותנו כאמור לסדרת שאלות משמעותיות לא פחות שילוו אותנו עוד שבועות ארוכים אחרי. 

הכותב הינו תת-אלוף (מיל'), לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי