ראש הממשלה בנימין נתניהו, ימריא מחר (ראשון) לארה"ב, שם צפויה לו, לבקשתו, פגישה עם הנשיא טראמפ. נתניהו מגיע לשם בין חג המולד לבין ראש השנה האזרחית. ימים של התכנסויות משפחתיות. הוא משול לאורח שמזמין עצמו לארוחה משפחתית, מבטיח ללכת ונשאר שבוע. תקוע כמו עצם בגרון.
לקראת פגישת טראמפ-נתניהו: אלו המחלוקות בין ישראל לארה"ב
גם כשישהה שם לא יתייחס לפרשת קטארגייט. הפרשה החמורה, שעל פי הראיות המצטברות, האנשים הקרובים לו ביותר, ששכרם משולם על ידי המדינה או מהליכוד שמקבל מימון מפלגות מהמדינה, עבדו עבור קטאר וקיבלו ממנה סכומי עתק.
אותה מדינה, שאין עוררין על כך, שמימנה טרור והעבירה עשרות מיליונים לחמאס, באישור ובידיעת ראש הממשלה, וסייעה לחימושו. אותו נשק שב-7 באוקטובר הופנה נגדנו וקטל יותר מ-1,200 מאזרחי המדינה ביום אחד.
ראש הממשלה שותק. כאילו הדבר אינו נוגע לו. ומאחר ושתיקה כהודאה, ניתן להסיק שהוא מסכים עם מה שעוזריו עשו כשקידמו את האינטרסים של קטאר מתוך לשכתו. ומעבר לכך, שתיקתו מעידה על כך, שידע ואישר. לולא כך, מזמן היה מכחיש. כמובן, שמעורב כאן אלמנט הפחד - אם יצא נגדם הם יספרו את כל מה שהם באמת יודעים.
בל במקרה, הצביעות חוגגת. נתניהו מסכים שעוזריו יקבלו כסף מקטאר בעודם עובדים עבורו, כלומר עבור מדינת ישראל שהוא עומד בראשה, אבל זעקתו נשמעת מקצה הארץ ועד קצה, כשיש מי שמעלה את האפשרות, שתקום ממשלה בהימנעות מפלגה ערבית. מדובר במפלגה שעליה נמנים אזרחי ישראל, משלמי מיסים, שמעולם לא הורשעו בטרור.
מדובר בד"ר מנסור עבאס, רוקח בהשכלתו, שעומד בראש מפלגת רע"ם, שמבקש להיות חלק מהישראליות. לייצג את האינטרסים של ציבור גדול שמונה כ-22% מאוכלוסיית ישראל. ד"ר עבאס לא מספיק טוב עבורו. לדבריו, הוא לא מסתייג מהטרור הפלשתיני, למרות שמעולם לא נחקר בנושא, צפה בסרטון הזוועות וגינה את מתקפת 7 באוקטובר. אבל קטאר? לגמרי סבבה. עבאס, שמאמין בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון במרחב משותף, פסול.
שטיח אדום
חרדים שאומרים - נמות ולא נתגייס ובכנסים שלהם מדברים יידיש ולא עברית, מוזמנים לקואליציה ונפרשים בפניהם שטיחים אדומים.
הדרך להשתלבות במזרח התיכון אינה בהתבדלות ובהתכנסות, אלא בדרך של שיתוף כל אזרחי המדינה, שרוצים בטובתה ובשגשוגה. מעל מיליון אזרחי המדינה לא ייעלמו מכאן וככל שהמדינה תדחק אותם לפינה, כך עלולים להתגבר בתוכה הקולות הבדלניים והקיצוניים. ובקיצור, אם קטאר טובה לכם, אז גם ערביי ישראל ששואפים להשתלב, חייבים להיות טובים לכם.
ובשולי הדברים: הרמטכ"ל אייל זמיר הנחה להשתמש בשם "מלחמת התקומה" בכל המסמכים ובנאומים הצבאיים, במקום מלחמת 7 באוקטובר. מבחינתו, זה יקנה לו שקט מול שר ביטחון שמתמודד בפריימריז. מבחינתנו, זה המשך הניסיון ליפות את המציאות. מעל דפים אלו הזהרתי, שמרגע שהממשלה קיבלה החלטה על קביעת שם למלחמה, הוא יתקבע בדיוק בדרך שמתבצעת כעת, כיוון שהמוסדות הרשמיים מחויבים בקיום החלטת הממשלה.
ההורים השכולים לא מעניינים את הממשלה. כאב הפצועים לא משתק אותם. מבחינתם 7 באוקטובר זה רק תאריך, והמלחמה היא מלחמת תקומה שכל מה שקדם לה אינו באחריותם. לצערי, יש מצב שסוכני קטאר בלשכתו הגו את הרעיון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו