דחיית המשפט: כדי שנתניהו ינהל את המדינה - לא יתעסק בשמפניות

יש עוד אפשרות: לא חנינה ולא דחייה ולא חנינה על תנאי, וגם לא הנעת הצדדים להידברות. הנתיב הנוסף - זה שהנשיא, כמבוגר האחראי, והיועמ"שית הלעומתית, והשופטים, לו היו חיים בתוך עמם, נמנעו מלצעוד בו - הוא "להוציא את משפט נתניהו לנבצרות" (ולא את נתניהו). לדחות את המשך המשפט עד תום כהונת נתניהו כראש ממשלה.

האפשרות הזאת אינה מופרכת. היא מעוגנת בצרפת בחוק. נשיא או ראש ממשלה שנאשמים שם בפלילים יעמדו לדין עם תום כהונתם. הדרך הזאת היא פרקטיקה שאומצה בפועל, ללא חוק, גם לגבי טראמפ. אחרי תום כהונתו סביר להניח שהשדים ייצאו מחדש מהבקבוק ותעלה הדרישה להעמידו לדין לפחות בחלק מהפרשיות שבהן הוא חשוד.

הפרקטיקה הזאת נהוגה ביחס לנשיא גם בפינלנד. הדרך הזאת אינה כליל השלמות. יש בה גם חסרונות, אבל היא מתאימה פי כמה למצבנו, והיא מאוזנת ומאזנת יותר מאשר חנינה.

ראשית, היא תענה על אותו צורך אמיתי שחנינה באה לכאורה לענות עליו, אבל ללא ביטול המשפט. היא תסיר את אבן הרחיים והפארסה הזאת - משפט נתניהו - מעל צווארנו, לתקופה קצובה שבה "בראש ובראשונה יש הכרח להגן על טובת הציבור וטובת המדינה", כפי שניסח זאת לפני כארבעה עשורים הנשיא חיים הרצוג כשהעניק חנינה לאנשי שב"כ בפרשת קו 300.

נכון היום שבעתיים

אם זה היה נכון אז, היום זה נכון שבעתיים. השנים האחרונות, שהתאפיינו בין היתר בשנאת אחים ובשאיפה להפיל את נתניהו כמעט בכל מחיר, עיוורו עיני רבים, בבחינת "תמות נפשי", נפשנו כולנו. פעמים רבות היה נדמה ששלטון החוק התבלבל, והרשעת נתניהו חשובה לו יותר מאשר טובת המדינה.

מה שאזרחים פשוטים רבים הבינו, סירבו היועמ"שית והפרקליטות להבין: מדינה שלאורך שנתיים נלחמת על חייה בשבע חזיתות, ושעומדת עתה בפני סיכונים וסיכויים, אולי היסטוריים, אמורה לפנות את זמנו של ראש הממשלה שלה לדברים חשובים יותר מאשר עיסוק בבובות באגס באני, בספירה של בקבוקי שמפניה וסיגרים, או בפולמוס עקר סביב שורה של ידיעות מחמיאות או עוינות שאתר "וואלה" פרסם או לא פרסם לפני שני עשורים.

פסק הזמן הזה היה דרוש, ועדיין דרוש, כדי לאפשר לנתניהו, כפי שהוא מבקש וכפי שראוי, לנהל את המדינה באחד הרגעים הכי גורליים ודרמטיים שלה, וזו אינה קלישאה.

שנית, אם המשפט ייצא רק לנבצרות, מערכת המשפט תוכל להוסיף ולטעון שכולם שווים בפני החוק, ושהמשפט רק נדחה ולא מבוטל. מצד שני, יתאפשר לנתניהו, כפי שביקש לא פעם, "להוכיח את חפותו" ו"להזם את ההאשמות נגדו". גם אנו, כציבור, נוכל לרדת לחקר האמת, גם אם באיחור, ובניקוי ים האמוציות שמשפיע על עמדת רבים מאיתנו כעת.

להוריד ראש ממשלה מהשלטון

שלישית, ציבורית, הוצאת המשפט לנבצרות תשלול ממערכת המשפט את האפשרות להפיל ראש ממשלה מכהן, ולהורידו מהשלטון שלא באמצעות הקלפי. ציבור גדול מאוד במדינה, שמשוכנע כי הליכי ההעמדה לדין של נתניהו היו נגועים ברדיפה פוליטית, אינו מוכן לקבל החלפת ראש ממשלה שעומד לדין על אישומים כאלה (ולא על רצח, בגידה או אונס), באמצעות היועמ"שית והשופטים. הוא רואה בכך הפיכה משפטית.

נתניהו, וזה נכון גם בהקשר של מחדל 7 באוקטובר, והמלחמה בעלת ההישגים הרבים שבאה אחרי המחדל, צריך לעמוד ל"משפט העם" בבחירות. אם ייבחר שוב - ימשיך. אם לא - ילך הביתה. זה כה נדוש, אבל גם כה פשוט.