העצרת הכללית של האו"ם החליטה בסוף השבוע לתמוך ביוזמה הצרפתית־סעודית שמביעה תמיכה בפתרון שתי המדינות. בכך היא מעניקה הכרה בינלאומית במדינה פלשתינית ללא הסכמת ישראל. זה מהלך שגוי מיסודו ומלא פגמים וסכנות.
ראשית, כשנשיא צרפת עמנואל מקרון הכריז על היוזמה לפני כשלושה חודשים - הדבר בלם את ההתקדמות שהושגה באותה עת לעבר הפסקת אש ושחרור חטופים מעזה. מנהיגי חמאס הבינו מייד שהם יכולים להקשיח את דרישותיהם ובכל זאת להשיג מדינה. המהלך עלול לגרום לנטישת החטופים הישראלים שנותרו בידי ארגון חמאס, הנוהג באכזריות ומרעיב אותם למוות במכוון כשעודם בחיים.
כמו כן, המהלך הזה מערער קשות את השלום והיציבות במזרח התיכון ושוחק את עקרונות המשפט הבינלאומי, ששירתו היטב את קהילת העמים בעת החדשה. הוא גם מסמן סטייה חדה ובעייתית מן הקונצנזוס הבינלאומי רב־השנים, שלפיו הסכסוך הישראלי־פלשתיני ייפתר בדרך הטובה ביותר - באמצעות משא ומתן ישיר בין הצדדים עצמם.
הזכות הישראלית
הכרה חד־צדדית במדינה פלשתינית בעת הזאת נידונה לכישלון גם מטעמים נוספים. ראשית, על רקע מתקפות הטרור נגד ישראל בהובלת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, מדובר בפרס לטרור ובמחווה חסרת רגישות, לנוכח מעשי הזוועה החמורים ביותר שנעשו נגד העם היהודי מאז השואה.
מעבר לכך, הפלשתינים כלל לא עומדים בקריטריונים למדינה, שכן אין בידיהם סמכות יחידה ומאוחדת השולטת בפועל בשטחים שהם תובעים. הרשות הפלשתינית המושחתת איבדה את הלגיטימיות בעיני רוב הפלשתינים, בעוד חמאס הוא מיליציית טרור קיצונית וחסרת תקנה שאין להעניק לה לגיטימציה משום צד.
המהלך להקמת מדינה פלשתינית מעיד על בורות עמוקה בנוגע לחלוקת התפקידים הנוכחית בפוליטיקה הפלשתינית. אף שהיא עדיין שותפה למעשי טרור, הרשות בחרה במידה רבה לנהל "מלחמה משפטית" לשם דה־לגיטימציה של ישראל והשגת מדינה בכל ארץ ישראל ההיסטורית, בעוד חמאס בחר להישאר במסלול של "התנגדות מזוינת", באמצעות טרור ואלימות. בהעניקה הכרה במדינה פלשתינית בעיצומו של הסכסוך הממושך שהצית טבח 7 באוקטובר, הקהילה הבינלאומית משדרת לפלשתינים שטרור ואלימות מניבים תוצאות, ובכך מחזקת את חמאס אל מול הרשות ומחזירה את מאמצי השלום לאחור, אולי לדורות.
חשוב לא פחות: לישראל קיימת זכות משפטית והיסטורית עדיפה וטענה לריבונות בשטחים שנמצאים במחלוקת ביחס לפלשתינים, או לכל תובע מתחרה אחר. הדבר הוכר כראוי באמצעות החלטות מחייבות של הקהילה הבינלאומית בוועידת סן רמו בשנת 1920, ובמנדט הבריטי על פלשתינה (א"י) שאומץ על ידי חבר הלאומים בשנת 1922, שקרא ל"התיישבות יהודית צפופה בארץ".
יתרה מזאת, הכרה במדינה פלשתינית ללא הסכמת ישראל תפר את הסכמי אוסלו מ־1993, וכן עשורים של החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, המושתתות על העיקרון הנכון של משא ומתן ישיר ובילטראלי.
הקמפיין למדינה פלשתינית הוא תגובה רפה ופזיזה לגל האנטישמיות העולמי הנוכחי, והוא רק ילבה התפרצויות נוספות של המגפה החברתית הזו ברחבי העולם, שמולה על כל האומות לעמוד כעת באומץ, ולא בפחדנות.
הקהילה הבינלאומית חייבת לנטוש את המאמץ חסר שיקול הדעת לכפות על ישראל מדינה פלשתינית, ובמקום זאת להתמקד בצורך המיידי להגיע להסכם הפסקת אש ושחרור חטופים שיטפל גם בשאלת הניהול העתידי של רצועת עזה. הסכם כזה חייב לכלול את השבתם הבטוחה של כל החטופים הישראלים, החיים וההרוגים, שנמצאים בעזה, נוסף על פירוק חמאס מנשקו וסילוקו המוחלט.
הכותב הוא סגן נשיא השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו