גרירת הרגליים בעזה התפוצצה לישראל בפנים

עד סוף השנה שעברה בראש הממשל האמריקני ישב אחד, ג'ו ביידן, שהוא ואנשיו שמו לא מעט רגליים לישראל בדרכה לסיים את המלחמה בעזה ובאסלאם הפונדמנטליסטי כשידה על העליונה. ביידן הגביל מתן סיוע ואספקה צבאיים הכרחיים, טנקים ירו פגזי אימונים, תותחים לא יצרו חגורות אש ומטוסים הטילו פצצות שסיפקו הגנה חלקית לכוחות הקרקע. במישור המדיני ביידן, ובעיקר מחלקת המדינה שלו, ניסו להגביל את ישראל בלחימה וכפו עליה העברת אספקה בכמויות ענק שרובה הגיע לידי חמאס.

השינוי הדרמטי הראשון שחל, בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות בארצות הברית, שחרר לישראל ולראש הממשלה נתניהו חבל ארוך במיוחד לעשות כמעט כל מה שירצה במלחמה בעזה. התנאי של טראמפ היה ניצחון, הוא קיבל אותו בענק ואף הצטרף אליו ביוני נגד איראן. אבל מול גרילת חמאס זה כבר הרבה יותר מסובך.

עד פברואר השנה עמד בראש צה"ל רמטכ"ל בשם הרצי הלוי, שספג לא מעט האשמות על מדיניות לא התקפית מספיק ושיטת כיבוש, נסיגה ופשיטות שלדעת המבקרים לא הביאה להישגים מספקים. בפברואר נכנס לתפקיד אייל זמיר, שמיהר לשנות תוכניות, להציב אלוף התקפי במיוחד בפיקוד דרום, יניב עשור, ולפתוח במתקפה רחבה בשיטות פעולה שונות שהביאו לתוצאות טובות בהרבה. אבל תוצאות שלרוחב כמעט כל הפיקוד הצבאי והביטחוני הן קרוב למקסימום האפשרי מבלי לוותר על החטופים - ויש מי שחושב שצריך להמשיך ולפעול תוך לקיחת הסיכון שהם לא ישרדו.

חמאס ניצח בתודעה

לאחר ביידן והלוי, ועם טראמפ וזמיר, ניתנו בידי ממשלת ישראל כל הכלים לשנות מציאות בעזה ולהביא להישג מדיני וצבאי שיתקן במשהו את חרפת 7 באוקטובר ויקבע תמונת מצב מדינית שונה לחלוטין, הן מקומית מול עזה והפלשתינים ובעיקר אזורית - מול המזרח התיכון כולו. זה קרה באופן מוצלח מאוד במלחמה נגד איראן ועוד קודם מול חיזבאללה. דווקא מול חמאס, הקטן והחלש שבהם, ההישג הסופי לא מגיע ונדמה כי בפועל רק הולך ומתרחק.

התשובה הישירה לשאלה מדוע היא הימצאות חטופים בידי ארגון הטרור, המתנהג ככזה, מתעלם מהסבל של האוכלוסייה שלו ומההרס ברצועה ופועל אך ורק כדי להבטיח את שרידותו והמשכיותו. חמאס נותר עצם בגרון של האזור כולו, רוב מדינות ערב הפנו לו עורף, כמו גם הרשות הפלשתינית הדורשת שיתפרק מנשקו ויחזיר את החטופים, ממש כמו ישראל. והעובדה המדהימה בכל זה היא שחמאס כבר הוכרע צבאית כמעט לחלוטין.

סיפור הטיפול באוכלוסייה הפלשתינית העקורה הוא סיבה מרכזית לכך. גישה אחת של אי מתן אספקה, כפי שהיה בתחילת מבצע מרכבות גדעון - "שירעבו עד שיחזירו את החטופים" - לא תצליח לעבור את הלחץ הבינלאומי, וגם אם יורשה לי, את הרף המוסרי הישראלי והיהודי. בנוסף היא הוכחה כלא יעילה, שכן לחמאס עצמו יש מאגרי אספקה לטווח ארוך, לא אכפת לו מהאוכלוסייה שלו, והחטופים בסכנה גדולה עוד יותר.

פתרון קרן הסיוע ההומניטירת GHF, שבתחילה נראה היה כשובר שוויון, הצליח רק בחלקו ויצר תסבוכות חדשות. פעילותו מונעת רעב באזור דרום הרצועה באמצעות מיליוני מנות מזון המחולקות בכאוס לבאים למרכזי החלוקה. אבל מנגד, האו"ם המתנגד לפעילות GHF ומשתף פעולה עם חמאס, פתח בשביתה איטלקית של חלוקת המזון שהוא אחראי לה, וביחד עם סגירת נקודות חלוקה וסירוב אוכלוסייה לעזוב חלק משכונות עזה - יצר את בעיית הרעב הנקודתית בצפון הרצועה.

חמאס ניצל את המצב לטובתו באופן מוצלח. הוא פתח באמצעות כלי התקשורת המשתפים עימו פעולה במובהק כמו "אל־ג'זירה", אבל גם כלי תקשורת בינלאומיים וישראליים, והצליח לנצח בענק בקרב הזה במלחמת התודעה מול ישראל. לשכת ראש הממשלה עומדת בימים האחרונים במבול טלפונים של מנהיגים ידידים ושל ראשי קהילות יהודיות מכל העולם, הדורשים להבין מה קורה ולטפל בסוגיה.

ויתורים משמעותיים

הדרג המדיני, קרי נתניהו, הוא זה שאחראי למצב הזה. למרות ניצחון צבאי מובהק בכמה חזיתות, לרבות עזה, ישראל מתקשה לתרגם זאת לשחרור החטופים ולטיפול שורש בסוגיית עזה. המצב הקואליציוני הוא אחת מהסיבות לכך. הימין הקיצוני, שחלקו חונה גם בליכוד, מסרב להעביר שליטה על הרצועה לכל גורם אחר - וייאמר כאן שאין גורם אשר מוכן לכך כל עוד חמאס לא מוכן למסור את נשקו – ולאפשרויות פתרון שמשתף מדינות ערביות או גורמים פלשתיניים כלשהם. לפלג הזה, חזון ההתיישבות מחדש ברצועה הוא מטרת העל, לרבות עידוד הגירה (מרצון) של תושבי הרצועה הפלשתינים. החזון הזה מכתיב קווי מתאר מגבילים לניהול מו"מ בינלאומי ומול חמאס, אבל הבשורות הן שכנראה בלשכת ראש הממשלה חל שינוי מסוים.

האלוף (מיל') אליעזר צ'ייני מרום אומר כי ישראל טעתה בכך שניסתה לנהל הומניטרית את רצועת עזה, וכשלה בכך. הוא מאשים את שרי הקואליציה מימין שהכשילו לפני שנה ניסיונות לפתור את הסוגיה הזו באמצעות הנהגות מקומיות - פתרון שדווקא עובד יפה ברפיח, שם חמולת אל שבאב מצליחה לשלוט בחסות צה"ל ולייצר אזור נקי מלחימה וללא בעיות אספקה. "ניצחנו צבאית, צריך לחתור לסיום ולהביא לשחרור כל החטופים, לתת את הניהול למינהלת רב־לאומית בהשתתפותנו ולוותר על הדרישה הלא ריאלית של פירוז הרצועה. נדע לטפל בחמאס בהמשך", כך מרום.

בלשכת ראש הממשלה לא מאמינים שחמאס יהיה מוכן למינימום שישראל תוכל לקבל לסיום המלחמה, לכן ההימור על הסכם ביניים עם מחצית מהחטופים החיים. השינוי שחל הוא במוכנות לוויתורים מאוד משמעותיים בהסכם הזה ואולי גם להליכה לסיום המלחמה בהמשך. לי נאמר מגורם בכיר כי ערובות אמריקניות וגם ערביות משמעותיות שניתנו יאפשרו ויתורים כאלה גם בהסדר סיום המלחמה. האם הפגרה הפוליטית בת שלושת החודשים תאפשר זאת? ייתכן.