במילים פשוטות: תג מחיר

אולי בגלל שהנשיא דונלד טראמפ, ושליחו לאזור סטיב ויטקוף, הם בעצם כרישי נדל"ן, גם המחשבה פורצת הדרך שלהם על עידוד הגירה מעזה נשארת תקועה אצלנו ברובד די שטחי. השיח הפרשני בישראל מתכנס כהרגלו לשאלות של "היתכנות". האם זה בכלל ריאלי? האם זה מענה נכון לבעיה? המצרים לא יסכימו, זה יערער את היציבות של הממלכה הירדנית. זה מנוגד לאמנה הזו והזו. אתכם להאג. האגף החמוץ נחוש להשבית שמחה.

אבל גם האגף העולץ התמכר לאוצר המילים של עולם העסקים. ביזנס. עסקה. דיל. שורת רווח. אפילו את חשבונותיהם של העזתים אנחנו עורכים עבורם במונחי עלות־תועלת: זה משתלם להם? זה ישתלם להם. ממילא אין להם איפה לגור. הם ייצאו מרצון או שלא מרצון, יקבלו פתרון במקום אחר שאולי ימצא חן בעיניהם כאופציה לטווח הארוך. ואולי הם יחזרו כי יהיה פה כל כך טוב. ועוד יותר טוב. ועוד יותר טוב. אבל רק אם הם יבטיחו להיות טובים. ועוד יותר טובים. ועוד יותר טובים. כל האירוע נחגג כאיזה פתיח למיזם תכנוני. כאן תוקם גאזה־הייטס. פה יתנוסס גורד השחקים מג'דל טראמפ.

טראמפ וויטקוף באו עם צרור מפתחות כבד, ושחררו אותנו משלשלאות כובלות של חשיבה צרת אופקים. פתאום מותר להעלות על הדעת אפשרויות שעד אתמול בבוקר היו מוקצות מחמת מיאוס, מאופסנות בכספת שעליה נכתב באותיות גדולות: "דברים שבג"ץ לא מרשה לכם לדבר עליהם". המילה המאיימת, המפחידה כל כך, "טרנספר", יצאה מחדר הכביסה של הבית הלבן. גנדי מחייך מלמעלה. 

שליטה ישראלית בשטח

כולם אפוא מדברים על בעיה - ופתרון. אף אחד לא מדבר על צדק. כולם מדברים על הפונקציה המדינית, לא על הפונקציה המוסרית.

כמעט כולם, בעצם.

בשמאל מתקיים שיח ער על התוקף המוסרי של הזזת אוכלוסייה בכפייה. מומלץ להקשיב לטיעונים שעולים שם. תושבי עזה, שספגו אבידות והרס בקנה מידה תנ"כי, לא יוכלו להשתקם מהריסותיהם. בין שיוכרחו לעשות זאת בכוח ובין שייענו מ"רצון" להצעה שאי אפשר לסרב לה. הם יצעדו על מיטלטליהם הדלים בשיירות אינסופיות שמזכירות צילומי נכבה נושנים, ייעקרו מהמקום שהיה ביתם, יועברו, ימוקמו - יהיו לפליטים בתחנה הבאה.

בשמאל המומים מהמהירות שבה השמעת המילה "טרנספר" חדלה מלעורר אצלנו צמרמורת ודחייה כמו פעם. לא רק שרובנו לא מזדעזעים מעצם הדיון על גירוש המוני של פלשתינים מעזה, לא רק שאנחנו לא נחרדים כמו פעם מ"טרנספר", חלקנו אפילו נלהבים להיכנס לדיון בפרטי התוכנית המעשית לביצוע מה שעד לא מזמן הוסכם שהוא פשע הומניטרי שמקומו לא יכירנו בארגז הכלים הציוני.

אני מסכים, חלקית, עם חבריי בשמאל. בין שהמלחמה הפכה את עזה לגיהינום שהמוני תושביו ירצו להימלט ממנו בלית ברירה, ובין שהדבר ייעשה ב"עידוד" חיצוני ובעל כורחם, מדובר בטראומה. מהלך קיצוני, קשה, מכאיב, אלים. אבל כך גם המתקפה הסדיסטית שיצאה מתוככי עזה בבוקר 7 באוקטובר.

הפאניקה מטרנספר, מיוזמת הרילוקיישן להמוני עזתים, ברורה - אבל גם מוצדקת. צריך להיות בפאניקה מטרנספר. לא אנחנו צריכים להיות בפאניקה מזה. העולם הערבי צריך להיות בפאניקה. הספונסרים האיומים של חמאס ומעניקי החסות והמחסה לאנשי הטרור צריכים להיות בפאניקה מזה. הפלשתינים צריכים להיות בפאניקה מטרנספר. העזתים, תומכי חמאס, המעורבים עד צוואר בפולחן המוות והרצח, צריכים להיות בפאניקה מטרנספר.

ולמה, בעצם, שלא יהיו בפאניקה? למה שלא יישאו בהשלכות הקשות ביותר שאפשר להעלות על הדעת על מעשיהם? למה שלא יובן, אחת ולתמיד, שמדינת ישראל לא תהיה מוכנה לחלוק גבול עם תרבות רצחנית, אלימה, תאבת דם, שלא מסתירה את שאיפתה להתאושש במהירות האפשרית ולממש את התקווה לפלוש, להרוג ולאנוס פעם נוספת? למה שלא ייצרב בתודעה ההיסטורית של פיסת הארץ הזו מסר, שאולי צריך להדהד ברחבי המזרח התיכון: העונש על תוקפנות סדיסטית הוא נכבה. 

תבוסה פלשתינית במציאות

אני כותב את הדברים האלה דווקא מעמדה של תמיכה, מסויגת מאוד, בהעברת השליטה בעזה לרשות הפלשתינית - בתנאי שישראל תוכל להמשיך בלחימה עד למיטוט סופי ומוחלט של חמאס, ורק אם יישארו בידי הצבא הישראלי שליטה על אזורי חיץ, צירים מרכזיים וחופש פעולה מבצעי מלא.

כך או אחרת, יש גם פונקציה מוסרית ל"יציאת עזה", ולעצם השיח על אפשרות של עידוד הגירה המונית ממנה. זה לא רק "פתרון" ל"בעיה". זה לא רק "מחוץ לקופסה". זה לחלץ את השיח על "היום שאחרי" מהבוץ הדביק של הפטפוטים הכל כך אהובים על מערכת הביטחון הישראלית בנוסח "הסדר", "הסדרה", "הסכם", "הסכמות". זה לפרוץ את המעגל הנורא של אלימות, הפסקת אש, התאוששות, ועוד פעם אלימות. זה לשבור את פתולוגיית הסבבים. טוב עשה שר הביטחון ישראל כ"ץ שהנחה את צה"ל להכין תוכנית לפינוי מרצון של תושבי עזה. חשוב שארגז הכלים הצה"לי יהיה פתוח.

אבל מעל לכל, פעם אחת ולתמיד, שהדיון יעסוק בשאלה הגדולה: האם אנחנו מוכנים לאפשר לחברה הסוגדת לרצח המוני לשגשג לצידנו, ומה המחיר שמשלמת חברה כזו על הילולת הטבח והאונס שהיא מתגאה בהם גם עכשיו. הנה עוד מילה שאולי צריך "להלבין" - מחיר. כלומר, תג מחיר.