בדרך לחתימה על עסקה: על ישראל לשנות את כללי המשחק ולהפסיק להיות בעמדת המתחנן והנסחט

ממשלת ישראל - כמעט על כל מרכיביה - דוהרת בעיניים עצומות לרווחה לעסקה שאולי תביא הביתה את החטופים, אך עלולה במידה רבה של ודאות לעלות לציבור הישראלי הרחב בשכול ובדמים מרובים. נהרות של מילים, נתונים ומספרים נשפכו על העסקות הקודמות שבהן כשלנו; על אלפי ההרוגים, הפצועים, ונפגעי הטרור שעסקות קודמות הביאו עלינו, ובכללן טבח 7 באוקטובר, ושתי האינתיפאדות שהונעו על ידי מחבלים משוחררים רבים.

עסקה מהסוג המדובר עתה תצרוב אצל האויב תודעה של ניצחון ואצלנו תודעה של הפסד. היא תחייב אותנו להפסיק את הלחימה, שכלל לא ברור אם אחרי חודשיים יהיה בכוחנו לחדש אותה. היא תמנע מישראל להכריע את חמאס שלטונית וצבאית, כפי שנדרה ונשבעה, ותאפשר לחמאס לשרוד, ואחר כך גם להשתקם.

העסקה תכניס את הממשלה ואותנו לסוג של קורלס, שקשה מאוד יהיה להיחלץ ממנו - וזאת אחרי טבח נורא ו־224 חיילים שמסרו את נפשם כדי שסוף־סוף תיווצר כאן מציאות אחרת. כדי שנפסיק להיות מדינה נסחטת ורופסת וחלשה. כדי שההרתעה תושב. וכדי שכולנו נוכל לומר כאן, בפה מלא: ניצחנו.

אסור לפעול רק מתוך רגש. העסקה הקודמת שבה פעלנו כך והרצון להציל חייל אחד עלו בחייהם של המוני אחרים. כשחמאס יבוא אלינו ויתחנן לעסקה נדע שהגיע הרגע לבצע אותה

ממעמקי מחילותיו מכתיב לנו הרוצח הנאצי סינוואר תנאים של מנצח, משל אנו הצד המפסיד במלחמה. יש לנו מחויבות עמוקה להשיב את החטופים, שהופקרו בבוקר 7 באוקטובר, אבל לא בכל מחיר; לא כאשר במקביל אנו יוצרים במו ידינו סכנה ממשית למיליוני יהודים בארץ ובעולם.

אסור להישבר

החלופה קשה, אבל לא בלתי אפשרית: ישראל צריכה לשנות את כללי המשחק. להודיע שהיא "עושה חושבים". שהיא משהה כרגע את השיחות עם ארה"ב וקטאר ומצרים, מכיוון שמוסרית, אינה יכולה לסכן את חייהם של מיליוני יהודים, ולשחרר לחופשי מאות רוצחי נוח'בה ומארגנים ומבצעים של עשרות מעשי טבח דומים, קטנים יותר בהיקפם (כמו טבח ליל הסדר, או ארכי־מחבל כברגותי, "רמטכ"ל" האינתיפאדה השנייה).

חלופה שכזאת תדרוש מישראל יכולת עמידה גם מול ידידתנו הגדולה ארה"ב, ובכלל זה צמצום משמעותי של האספקה לרצועת עזה - דלק ומזון שמגיעים לחמאס, שמשפרים את יכולת העמידה הצבאית שלו מולנו. וגם - נקיטת מגוון אמצעים, ובכלל זה הפצצות מהאוויר, שכיום ישראל נמנעת מהם בשל הלחץ האמריקני. אם נדרש על הרקע הזה לריב עם ארה"ב גם במגרשה שלה, בדעת הקהל האמריקנית - אין להירתע מכך. האירוע עתה לא פחות קריטי לישראל מאשר שאלת הגרעין האיראני, שבעטיה נתניהו התקוטט עם ממשל אובמה במגרשו שלו, לפני כעשור.

לעומת זאת, אם נישבר ונפגין קבל עם ועולם שאין לנו מספיק אורך רוח ונשימה ארוכה כדי לעמוד בסחיטה הרגשית שחמאס מפעיל מולנו, אזי טבח 7 באוקטובר יירשם בתולדות המזרח התיכון כנקודת מפנה שבה חמאס הוריד את ישראל על ברכיה, במקום שההפך יקרה.

אסור לנו לפעול רק מתוך רגש. העסקה הקודמת שבה פעלנו כך, והרצון להציל חייל אחד, גלעד שליט, עלו בחייהם של המוני אחרים. כשחמאס יבוא אלינו ויתחנן לעסקה, נדע שהגיע הרגע לבצע אותה, ואף לשלם מחירים סבירים. כל עוד אנו בעמדת הנלחץ, המתחנן והנסחט - וזה המצב כרגע - עסקה תהיה רעה מאוד עבורנו.