מחפשים תמונת ניצחון: בשנה הקרובה, יותר מתמיד, הפוליטיקה העולמית והביטחון שלנו יתערבבו זה בזה

לפני שנה, בסיכום דומה עם מבט לשנת 2023, נכתב בעיתון זה כי "האירוע המתמשך החשוב בארה"ב הוא עלייתו של גל שחור של מתקפות אנטישמיות". הגל השחור התכתב עם ה"גל האדום", הרפובליקני, שנחזה בעקבות הבחירות של 2022, אך הפך לשלולית. הגל האנטישמי, לעומת זאת, הפך לצונאמי בעקבות מתקפת הטבח של חמאס ב־7 באוקטובר השנה.

בעיר היהודית הגדולה בעולם, ניו יורק, יהודי שעובר ברחוב עם סימני זיהוי דתיים לוקח על עצמו סיכון גדול, והרוב נמנעים מכך. אפשר לחזות כי התמשכות המלחמה נגד מדינת ישראל בזירות השונות על ידי איראן וארגוני הטרור שלה תחזק את המגמה האנטישמית, שהפכה לנוכחות בולטת בזרם המרכזי של החיים הציבוריים באמריקה.

התקוות לקראת השנה הקרובה הן לניצחון. ניצחון של ישראל. פתאום מי שרוצה להבין את העתיד חייב לחזור אחורה לעבר. האנטישמיות במערב ובעיקר בארה"ב מקורה בתעשיית האנטי־ציונות של ברית המועצות הסובייטית מאז הקמת מדינת ישראל ובעיקר מאז מלחמת ששת הימים. התארגנויות של רופאים המאשימים את ישראל בג'נוסייד הן גלגול פוסט מודרני, במערב, של אותם רופאים ומדענים שהתגייסו לטובת סטלין והאמינו להאשמה נגד הרופאים היהודים במזימה להרעיל את ההנהגה הסובייטית.

אנחנו חוזרים באמת לימים אפלים, שבהם רופאים, מדענים ואינטלקטואלים מתגייסים למען הרוע. העובדה שזה קורה בעורף האסטרטגי של שוחרי החופש בעולם, בארה"ב, לא מבשרת טובות.

שאלת הוועדה ביום שאחרי

מתברר, אם כן, שנוסף על צבאות הטרור, ישראל מותקפת גם על ידי צבא של אנשי אקדמיה, אינטלקטואלים ופוליטיקאים שמרעילים את הדור הצעיר. בטקס האוסקר השנה יתחרו שני סרטים מאוד בולטים עם גיבורי־על יהודים - "אופנהיימר" ו"המאסטרו" (ליאונרד ברנשטיין). "גולדה" תישאר קרוב לוודאי על הספסל. היא יהודייה ולוחמנית מדי ואילו אופנהיימר וברנשטיין עברו תהליך מעבדתי של דה־יהודיזציה.

מתישהו בשנה הקרובה תמנה הממשלה גוף לחקירת 7 באוקטובר, וזאת כדי לעשות סדר באירועים ובעובדות. סביר שגוף החקירה יעסוק בשלושה נושאים: היעדר כל התרעה והמחדל המודיעיני; המחדל המבצעי והיעדר כוננות מבצעית עם בוא המתקפה; והמדיניות כלפי עזה וחמאס בשנים האחרונות. אם כי לגבי הסוגיה האחרונה, קשה להעניק קרדיט לאנשים שאינם נבחרים פוליטיים לעסוק בשאלה שנויה במחלוקת שעמדה כל העת לדיון ציבורי. הנושא של עיתוי הוועדה יעסיק את הציבוריות הישראלית.

אם לא תהיה הפסקת אש יציבה ומספקת בצפון, צפויה התרחבות המלחמה בלבנון למלחמה כוללת. השאלה שתעסיק את הדיון הציבורי היא באילו תנאים יכולים התושבים לחזור ליישובים. שאלות שבעבר לא היו נושא למחלוקות פוליטיות, כגון היישובים ותושבי הצפון והנגב המערבי, יהפכו לחומרי בעירה ברחוב הפוליטי הישראלי כפי שעוצב מאז שקמה ממשלת הימין לפני שנה.

געגועים ל"הן אפשר"

פוליטיקה וכל הנגזרות הציבוריות והתקשורתיות שלה יהוו את האקורדים המלווים של המנגינה הצבאית שאותה אי אפשר להפסיק. האם גנץ ואיזנקוט יעזבו את הממשלה ויפרקו את אחדות החירום? מדובר בשלושה מתחרים על משבצת שר הביטחון. תמונה אחת חוסכת פרשנות של 1,000 מלים: יואב גלנט יוצא מישיבת ועדת החוץ והביטחון כשהוא מלווה על ידי יולי אדלשטיין. הוועדה בראשות אדלשטיין הפכה למגרש הבית של גלנט, ושם הוא מציב את האתגר שלו מול הזירה הפוליטית, הציבור וראש הממשלה.

ולצד הפוליטיקה והביטחון - אבל תמיד עם קשר אליהם - שני אירועים מרכזיים שתוחמים את סדר היום הם האולימפיאדה שתיפתח בפריז בסוף יולי, כשישראל משגרת לראשונה אחרי 48 שנים נבחרת כדורגל, ושלושה חודשים אחר כך, הבחירות בארה"ב. המערכה האמריקנית תצבור יותר ויותר נפח ודציבלים עד נובמבר.

מבחינת הנשיא ביידן, כבר מאוחר מדי עבורו ועבור מפלגתו הדמוקרטית לפרוש מהמרוץ. רבים מבוחרי הדמוקרטים ציפו שיפנה את מקומו. מצבו גרוע ושתי המלחמות שנגרמו במידה רבה באשמתו של ביידן, באוקראינה ובעזה, פוגעות בתמיכה הציבורית בו. מול ביידן, אותו נשיא לשעבר מהסיבוב הקודם, דונלד טראמפ. סיכוייו לנצח גדולים הפעם.

ברקע כל אלו צריך לזכור שציר הרשע העכשווי נמצא בתנופה. בניגוד לתחזיות של השנה שעברה, שלפיהן פוטין יסתבך באוקראינה, עכשיו נראה שהוא מצליח לייצר הרבה חוסר יציבות בעולם ולארה"ב אין מענה, כמו למשל להתהדקות הברית בין רוסיה לבין איראן וסין.

בישראל יהיה מאבק מקביל בשאלה אם להקדים את הבחירות. בשתי מלחמות לבנון תוצאות המלחמה הביאו להקדמת הבחירות בשנה.

כולנו מתפללים לשנה של שחרור החטופים השבויים בידי חמאס ולניצחון. ואולי את שיר הזעם "חרבו דרבו" תחליף מהדורה חדשה של "הן אפשר", עם סיפור חזק וטוב ושתכניס בו אהבה.