ההפגנות בארה"ב: שקר "הסכנה לדמוקרטיה" והמציאות המדומה

מפתיע וגם כואב היה לראות עשרות ישראלים ממתינים לראש הממשלה נתניהו ופמלייתו, אי שם בשדה התעופה של סן חוזה, קליפורניה. השעה היתה שש בבוקר, ברור שהמפגינים הגיעו למקום זמן רב קודם לכן, כך שההקרבה היתה ראויה להערכה. המחזה חזר על עצמו בערב, בעת שהמראנו לניו יורק, וכן כשהגענו בארבע לפנות בוקר למנהטן.

מאות אנשים, שעזבו את ישראל לפני זמן קצר או ארוך, התפתו לקנות את השקר שיש סכנה לאופי הדמוקרטי שלה. לא היה אפשר שלא לתהות מי, מה ולמה, הלעיט אותם בשקר, ברמה כזו שהרסו לעצמם את הלילות, או שהפעילו לחצים על אילון מאסק ועובדי טסלה להימנע מפגישה עם נתניהו כי "הדמוקרטיה בסכנה".

מאסק, שנתון בעצמו למתקפות תעמולה של הפרוגרס האמריקני, לא התרשם מהתנועה המקבילה בישראל. לא רק שהזמין את נתניהו לבמה אלא שהעניק לו כבוד רב, שכלל שני פאנלים פומביים מרשימים ביותר על בינה מלאכותית, בהשתתפות המומחים המובילים בעולם, גרג בוקמן ומקס טגמרק. כלל שתי פגישות בארבע עיניים של נתניהו ומאסק, וכן סיור במפעל טסלה ונסיעה משותפת במשאית העתידית של החברה היוקרתית. בקרוב המיליארדר צפוי להודיע על פתיחת שלוחה של מחקר ופיתוח בישראל, בהמשך להצעה של נתניהו.

אלא שכל האירועים האלה בקושי הגיעו לידיעת צרכן החדשות הישראלי. מי שצפה במהדורות ראה רק הפגנות והפגנות, כאילו בכל מקום שאליו נתניהו הולך, הן מלוות אותו.

האמת רחוקה מכך מאוד. אכן, יש מחאה והיא חריגה וקולנית, אבל ההשפעה שלה על סדר היום של נתניהו כמעט לא קיימת. השיירה, שאנו העיתונאים חלק ממנה, חולפת ליד המוחים למשך כמה דקות, לכל היותר. ראש הממשלה בוודאי שומע את הקולות, אך מהר מאוד נבלע פנימה בחדרים הסגורים בלי הפרעה. לעיתים, הוא גם מועבר דרך כניסות צדדיות מסיבות אבטחה, כך שאפילו אינו רואה את אותם המפגינים.

כך נוצר פער שלא ניתן לגשר עליו, בין המציאות המדומה שהעם בישראל חווה – "הפגנות מלוות את נתניהו לכל מקום" – לבין המציאות הממשית – ראש הממשלה ממשיך בשגרת יומו, ואף מקדם את מעמד ישראל בעולם, טכנולוגית, מדינית וכלכלית, בלי מירכאות ובלי שהמחאה תשפיע על כך.

ויש דבר מה נוסף שאנו היהודים שחיים בארץ צריכים לדעת, ואותו הבנתי רק כשפגשתי במפגינים, פנים אל פנים. קריאות "בושה", מצד ישראלים שעזבו את הארץ, כלפי משלחת ישראלית, בראשות ראש הממשלה בניכר, היא עניין שלא מתיישב על השכל הישר. כי אמנם כל אדם ונסיבות חייו ואסור לשפוט. אבל, עם כל הכבוד, אם יש "בושה", היא איננה נחלת מי שבאו לקדם את ישראל, אלא נחלת אלה שעזבו אותה ועכשיו יוצאים נגד הכרעות ממשלתה הדמוקרטית. היפוך היוצרות הזה הוא הדבר שצריך להתבייש בו.