האמריקנים שונאים את ביטול חוק ההתנתקות ואת החתימה של גלנט על הסטטוס החדש של השטח בצפון השומרון, כפי שהם שונאים כל דבר כמעט בממשלת נתניהו הנוכחית. אבל השוני בשלב זה של 75 שנות המדינה הוא שלישראל, או לממשלת ישראל, כמעט לא אכפת. ממשל ביידן, עם הנשיא הידידותי הזה, המחויב רגשית לציונות, הוא עוין, ועושה כמעט כל מה שהוא יכול כדי לפגוע במדיניות ישראל באזור.
הנסיגה של האמריקנים מהאזור מפנה את השטח לסינים, לרוסים ולאיראנים. כתוצאה מכך נפגע כל המערך של הסכמי אברהם. אבל הנושא של צפון השומרון מתחבר לכישלון הקולוסאלי של השמאל הישראלי ושל הממשלים הדמוקרטיים בנושא ירושלים. אהוד ברק, הפנים הכעוסות של "המחאה", היה הראשון שהעלה את ירושלים על השולחן. הוא ניהל משא ומתן בקמפ דיוויד שבמרכזו חיתוכים סכמטיים לאורך, לרוחב ולעומק של העיר העתיקה והר הבית. התוצאות היו נוראיות. הפלשתינים פתחו באינתיפאדה השנייה וירושלים הפכה לשנויה במחלוקת בציבוריות הישראלית. מאז קמפ דיוויד של שנת 2000, השמאל הולך ומתנכר לירושלים וחדל לראות בה את "בירת ישראל הנצחית", ובמקום זאת "מכשול לשלום".
מנגד, בא בנימין נתניהו השנוא כל כך וביצר את שלמות ירושלים על ידי הכרת ארה"ב בעיר כבירת ישראל, דבר שלא היה עד 2018. מי שביצע מטעם האמריקנים את העברת השגרירות היה הנשיא המשוקץ דונלד טראמפ. הרי כל מה שממשל ביידן עושה נובע בחלקו מהרצון לחסל את כל הישגי ותוכניות טראמפ במזרח התיכון.
עכשיו באה ממשלת נתניהו עם נוכחות דומיננטית של בן גביר, סמוטריץ', סטרוק וגולדקנופף - כל כוכבי הקריקטורות של בידרמן - ומסמנת עוד דבר בלתי נסבל: תהליך הנסיגה שהתחיל באוסלו וקיבל תנופה בהתנתקות לא רק נעצר - הוא גם הפיך. ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. היאחזות מחדש של הישיבה בחומש היא ציון דרך אסטרטגי. זה מסר חזק לפלשתינים.
חמישה חודשים בשלטון, "ממשלת הקפצונים" - כפי שיש אחדים שקוראים לה - הוכיחה בנושא הלאומי ובמלחמה בטרור שיש לה שרירים. בסך הכל, החתימה החסרה של שר הביטחון גלנט היא לא יותר מעניין פרוצדורלי, ולאחר החקיקה זה היה חייב לקרות גם תחת התנגדות אמריקנית. אפשר היה לחשוב שהכנסת הרגל של סמוטריץ' למשרד הביטחון נועדה בדיוק למטרות האלה. אבל בצדק אין לו כל סמכות כלפי אלוף פיקוד מרכז.
בתור לקח לעתיד: השינוי במערך הפנימי של משרד הביטחון, שבמסגרתו העבירו את המינהל האזרחי לידי סמוטריץ', היה מיותר ופגע במערכת הביטחון. על הפרק: הדרישה למינוי הרב הצבאי הראשי בידי הרבנות הראשית. זאת כבר שבירת שרשרת הפיקוד של צה"ל, שעלולה לגרום למשבר חמור ומיותר. צריך לקוות שהנושא הזה כבר ירד מסדר היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו