לראשונה זה חודשים, המשתתפים בשיחות בבית הנשיא מדווחים על אופטימיות זהירה. מיעוט ההדלפות של פרטי הדיונים מאפשר התקדמות יחסית בין נציגי הקואליציה לנציגי יש עתיד והמחנה הממלכתי. עובדה זאת הובילה כבר השבוע את מפלגת העבודה לפרוש בהפגנתיות מהשיחות. אלא שנראה שכבר בקרוב לא יהיה ניתן עוד להסתפק רק ברשמים חיוביים, ובאופוזיציה כבר סימנו את קו הגבול הראשון: הצגת הסכמות ראשונות עם פתיחת כנס הקיץ בעוד תשעה ימים.
הסקרים המחמיאים ליו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ, מובילים אותו למלכוד פוליטי: מחד גיסא, הציבור שעובר להביע בו אמון כעת עושה זאת כי הוא מזהה בו מנהיג שמסוגל להוביל להסכמות רחבות ולשקט בזירה הציבורית. מאידך גיסא, מהזווית הפוליטית הצרה, אין לו כל אינטרס להגיע לאותה הפשרה. מצבת המנדטים של גנץ צמודה למדד הכאוס הציבורי ולצורך הדחוף ב"מרגיע הלאומי", לכן ברגע שממשלת נתניהו תצליח להגיע לשגרה שלווה - גנץ יאבד את התמיכה הציבורית, שבתנאים הנוכחיים נוסקת מעלה.
לדבוק אחד בשני ביתר שאת
חרף האופטימיות, ההערכות הן שהשיחות ייקלעו למבוי סתום. התוכנית של נתניהו לא נשענת על הצלחת השיחות בבית הנשיא, היא נשענת על הרגעת הרוחות ברחוב באמצעות העלמת העיסוק ברפורמה המשפטית ככל שניתן ועל ארגון מחדש של מפלגתו לקראת אתגרי העתיד. השבוע הוא כבר הציע לשרה מאי גולן כרטיס בכיוון אחד לניו יורק, וזאת לא לפני שהיא סירבה להצעות אחרות לתפקידים מעבר לים שזרמו אליה מכיוון לשכתו. בהמשך צפוי נתניהו לנסות לטפל גם באבן רופפת נוספת במפלגה: ח"כ דני דנון.
גם אם התוכנית המשפטית תעבור כעת להילוך נמוך כדי לאפשר את אישור התקציב וחוק הגיוס, נדמה שבאופוזיציה ובקרב מובילי המחאה התאהבו בפוזיציה. חוק הגיוס שהתפרסם השבוע הצית מחדש את המחאה, וזאת אף שהוא דומה מאוד לחוק שהציע אך לפני שנה שר הביטחון לשעבר בני גנץ. חוקי התקציב הובילו השבוע את חברי הכנסת מהמרכז ומהשמאל לשעבר לככב גם בדיונים בוועדות, למרות שמלכתחילה גיוס החירום שהונהג באופוזיציה היה לטובת הדיונים על חוקי הרפורמה. כמו בממשלת בנט־לפיד בשעתה, נדמה כי מהרגע שהממשלה איבדה את הלגיטימיות שלה, היא תתקשה מאוד להשיב אותה ולהשיג את השקט הנדרש כדי לתפקד כהלכה.
למעשה, לאופוזיציה אין תוכנית אחרת מלבד חתירה לבחירות מוקדמות, ובמחנה הממלכתי מצפים בשקיקה להקדמת הבחירות כדי לממש את המניות שלהם כשהן בשיאן. על פי הערכת גורמים בכירים, למרות צפירות ההרגעה של נתניהו ובן גביר בשבועות האחרונים - זמנה של הממשלה הנוכחית קצוב. "הממשלה תיפול במהלך השנה הקרובה", העריך גורם בכיר באופוזיציה והציג תרחיש לא בלתי סביר: כאשר נתניהו יחתור להרחבת הסכמי אברהם עם סעודיה, הוא יידרש למחווה בזירה הפלשתינית, מה שיגבה ממנו מחירים פוליטיים כבדים באגף הימני יותר של ממשלתו.
באופוזיציה נאבקים כעת על כל שבריר מנדט, מאבק שמעצב מחדש את מפת מחנה המרכז־שמאל. במפלגת העבודה כבר מראים ליו"ר המפלגה, מרב מיכאלי, את הדלת החוצה ונערכים לבחירות לראשות המפלגה. גורמים במרצ ובעבודה מעריכים שבבחירות הבאות שתי המפלגות ירוצו יחד, בין היתר בגלל נדידת המצביעים שלהן לזרועות של יאיר לפיד ויש עתיד. עבור לפיד הפנייה היחסית שמאלה היא אקט של הישרדות, וזאת לאחר שגנץ הצליח לאגפו מימין ואסף לחיקו את קולות הימין הרך והמרכז.
בניסיון להימנע מהתפרקות הקואליציה, התנדפות המנדטים דוחפת את החברים לדבוק אחד בשני ביתר שאת. אחד מהשרים תהה באוזניי השבוע: "הממשלה הבאה אשר תקום כבר לא תתפרק כל כך מהר. המשמעות היא שהפלתה של הממשלה הנוכחית תוביל את חבריה לגלות ארוכה באופוזיציה. מי מספיק משוגע לעשות את זה?". נתניהו מקווה שההיגיון הבריא הזה של אותו השר יהיה נחלת כל ה־64.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו