שנה למלחמה באוקראינה: אין טעם להגיע לקייב בידיים ריקות

כמעט שנה לפלישה הרוסית לאוקראינה, ובקייב יש תקווה קלושה בלבד לשינוי כיוון במדיניות הישראלית בנוגע למעורבות במלחמה.

אם לפני כשנה האוקראינים עוד התחננו לישראל לסיוע צבאי, כעת הם גם מחוזקים הרבה יותר וגם מפוכחים. ברור להם שלנוכח האינטרסים הישראליים המיוחדים מול רוסיה, מערכת הביטחון הישראלית כבר לא תספק תחמושת. התקוות התמימות הללו אמנם ליוו את ממשל זלנסקי, אך כבר נגוזו מזמן.

אוקראינה לא המתינה לישראל, ובמהלך המלחמה קיבלה סיוע צבאי שהגיע ממדינות אחרות. גם אספקת מטוסי קרב מהמערב לאוקראינה כבר עומדת על הפרק. הישגים אלה באים אחרי קמפיין ממושך ומוצלח של זלנסקי לכפות על המערב לשלוח לו טנקים.

בזמן הזה הנשיא האוקראיני שומר על מעמדו כגיבור בינלאומי של המערב. את האהדה העצומה בדעת הקהל הוא ממנף ללחץ פוליטי פנימי על המנהיגים בדמוקרטיות המערביות - לחץ שנושא פירות. 

בהתאם לכך, חשיבותה של ישראל כמקור לאספקת תחמושת צבאית צנחה מבחינת האוקראינים. יחד איתה קרסה גם האהדה למדינה היהודית, שהיתה נפוצה באוקראינה טרם המלחמה. ב־2019 נתניהו ביקר אצל זלנסקי, מעט זמן לאחר שנבחר. באותו מפגש, ראש הממשלה הישראלי קיבל יחס של מורה החונך את תלמידו הצעיר.

כעת המצב כמעט התהפך: זלנסקי מוכר בעולם יותר מנתניהו וכבר לא ממש סופר את ישראל. הוא ביקר במדינות אירופה ונאם באופן דיגיטלי גם בקונגרס האמריקני. מצידו ירושלים חדלה להיות כתובת.

מבחינתו, ישראל לא עמדה אפילו בהבטחות שנתנה - מערכת ההתרעה מפני הטילים והרחפנים הרוסיים־איראניים, שמכים באוקראינה מדי יום. חצי שנה עברה מאז שמערכת הביטחון הבטיחה לספק אותם, ועדיין לא עמדה בדיבורה.

אותו היחס ניתן גם לגבי הלוואה שאוקראינה ביקשה. זה לא שישראל השיבה בשלילה, היא פשוט לא ענתה - יחס די מעליב בכלל, ובמיוחד כשמדובר בעם שנמצא במלחמה.

על רקע כל אלה, ובהתחשב במדיניות הכמעט ניטרלית גם של ממשלת בנט־לפיד וגם של ממשלת נתניהו, התחושות באוקראינה כלפי ישראל בשפל המדרגה. ולא רק בקייב, אלא גם במערב. ידידינו הטובים ביותר אולי מבינים את השיקולים שלנו לברוח מנקיטת עמדה, אך לא ממש מצדיקים אותם. הביקורת הזו צפויה לשוב ולעלות בימים הקרובים.

במלאת שנה למלחמה, בכירים ישראלים שוקלים לערוך ביקורי הזדהות באוקראינה. מדובר בין היתר בביקור משותף וחריג של יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יולי אדלשטיין מהליכוד, וח"כ זאב אלקין, מהמחנה הממלכתי. חרף השתייכותם למחנות פוליטיים מנוגדים, השניים ישתפו פעולה משום שהם מסכימים שמדיניות ישראל שגויה.

לפי רמזים עבים שמגיעים מקייב, נראה כי כדאי שהם ואחרים יבואו לשדות הקרב בידיים מלאות. האוקראינים לא צריכים את הסימפתיה שלנו. אדרבא, באופן שבו הדברים מתקדמים כעת, נראה כי אנחנו אלה שנצטרך בקרוב את הסימפתיה שלהם.