קרה דבר גדול במדינת ישראל והבחירות הניבו הכרעה אלקטורלית ברורה וניצחון אישי ענק של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו.
מגיע לציבור ממשלה שבעלי התפקידים בה, לפחות במשרדים המרכזיים, יהיו המתאימים ביותר או לפחות הכמעט מתאימים ביותר. הציבור שהעלה את הימין ואת נתניהו לשלטון, עשה זאת כדי להחזיר ממשלה לאומית לישראל, אחרי הממשלה שהוגדרה כ"ממשלה הישראלית-פלשתינית הראשונה".
הדיווחים על אפשרות מינויו של בצלאל סמוטריץ כשר הביטחון עומדים בסתירה לכל הציפיות מממשלת הימין. סמוטריץ ואיתמר בן גביר הביאו את מפלגתם להישג פוליטי גדול. וגם אם לא אוהבים את זה שהם יקבלו תפקידים בכירים, זו החלטת הבוחרים. אבל בעניין תיק הביטחון, האמירה של רם בן ברק, כי מינוי סמוטריץ' הוא "קטסטרופה", קולעת. בליכוד מציעים לסמוטריץ' את התפקיד שתנועתו דיברה עליו ללא הרף במסע הבחירות: תיק המשפטים. סמוטריץ' מכיר היטב את הנושא ויש לו חבר נוסף בסיעה, שמחה רוטמן שזה התחום שלו.
סמוטריץ' כשר ביטחון זה שיא של הפיכת תפקיד לאומי לתפקיד מגזרי. שר הביטחון זה לא "ההתיישבות הצעירה" ולא חאן אל אחמר ולא חקיקה בהתנחלויות; זה התפקיד המרכזי בנושא הביטחון הלאומי של ישראל. בהחלט טוב שאזרח יהיה שר הביטחון, אבל חייב להיות לו איזה תיק עבודות בנושאי חוץ ובנושאי הביטחון הלאומי. אם היו כאלה שחשבו שנפתלי בנט הוא בדיחה בתור שר ביטחון, על אחת כמה וכמה בצלאל סמוטריץ'. מערכת המשפט סובלת מבעיה של ירידה באמון הציבור; שר ביטחון שמצד אחד איננו מתאים ומצד שני מעורר התנגדות אינסטינקטיבית אצל רבים, עלול להנחית בבת אחת את רמת האמון במערכת הביטחון.
התנגדות הגנרלים למינויו – טעות קשה
אבל אם הרעיון של מינוי סמוטריץ' גרוע, המתקפה של בכירי ביטחון בדימוס נגדו היא עוד מאותה מחלה של התערבות גסה ואנטי-דמוקרטית בהליך הרכבת הקואליציה. אייזנקוט, רמטכ"ל לשעבר, חוזר למלה החביבה עליו – "כאוס". עמוס גלעד כהרגלו מתראיין ותוקף. בכירי שב"כ לשעבר נחשפים וחושפים פרטים מחקירתו של סמוטריץ' בתקופת ההתנתקות.
סמוטריץ' חגג את הבחירות בצהלות מתריסות וזרע מלח על הפצעים בנאום השב"כ שלו ביום הזיכרון לרבין. עכשיו כמי שנושא עיניו לתפקידים הבכירים ביותר, הוא חופר בפצע המדמם הגדול ביותר בחברה הישראלית. זו לא התחלה טובה לממשלת נתניהו. לציבור הישראלי דרוש שקט תעשייתי פוליטי, גישה עניינית שתפגין רצינות ונכונות לעבודה משותפת בממשלה; הדבר האחרון שדרוש הוא שממשלה שהיתה אמורה להיות לאומית תתגלה כצבר של באי כוח מגזריים החוטפים נתחים תקציביים ומגיעים לתפקידים בכירים מכוח סחטנות. זו הדרך הבטוחה ביותר לתבוסה בבחירות הבאות.
הימין גדוש במועמדים אחרים לתפקיד
לגופו של עניין, יש בימין לפחות שלושה אנשים טובים לתיק הביטחון: האלוף יואב גלנט והשר לשעבר יובל שטייניץ, וכפי שציין יואב לימור – גם ראש המוסד לשעבר יוסי כהן. דפוס העבודה שבו ראש הממשלה והרמטכ"ל מתואמים ופועלים מעל לראשו של שר הביטחון, כפי שהיה בימי ליברמן, הוא לא בריא. שר הביטחון הבא צריך לעשות בדק בית יסודי בצמרת צה"ל. זה צריך להיות אדם שמגיע לתפקיד בריצה ולא צריך ללמוד את האלף-בית הצבאי.