הסכם הגז הוא בין אמריקה לאיראן, על חשבון ישראל

לפני כמה ימים הגדיר שגריר ארה"ב בישראל, טום ניידס, את דברי נתניהו, שההסכם על הגבול הימי הוא כניעה לחיזבאללה, "מגוחכים". מלבד זה שמדובר בהתערבות גסה וחריגה של שגריר זר בזירה הישראלית, יכול להיות שהאחריות לכניעה צריכה באמת להיות מוטלת על גורם אחר ולא על ישראל.

בתחילת יולי תקף חיזבאללה באמצעות כטב"מים את האסדה באתר כריש. לפי התגובות, שאותן מציג החוקר מייקל דוראן ממכון האדסון, האמריקנים נכנסו ללחץ והחליטו לצאת לפעולה. הם אלה שדחפו את ישראל לזרז את המו"מ על הגבול הימי.

ד"ר מייקל דוראן הוא אולי המומחה האמין והרציני ביותר למדיניות האמריקנית במזרח התיכון. הוא זיהה וניתח את מדיניות ההתקרבות של הצמד אובמה וג'ו ביידן לאיראן עוד לפני שנחתם הסכם הגרעין ב־2015. הוא זה שזיהה את החדירה הרוסית הרחבה והעמוקה לסוריה כשיתוף פעולה של ממשל אובמה עם הנשיא פוטין.

דוראן הגדיר את הסכם הגבול והגז עם לבנון כ"עטוף בכמות עצומה של מידע משובש". אכן, מי שקורא את ההסכם כפי שהוא מזהה מיד סעיפים בעייתיים מאוד וגם ניסוחים שמהם ניתן ללמוד כי אין שום הכרה לבנונית במשמעות של מחויבות בינלאומית בקו הגבול הימי.

בחלק השני, סעיףG, נכתב שלפי הצורך ניתן יהיה לחברות שפועלות בשדה הלבנוני לקדוח גם דרומית לקו הגבול; "ישראל לא תמנע את הסכמתה ללא סיבה הגיונית", נכתב. לאורך כל ההסכם הדבר העיקרי הוא מעמדה של ארצות הברית כלפי הצדדים. כל מחלוקת הולכת לבוררות אמריקנית, ואנחנו כבר יודעים שהאמריקנים משלמים במטבע ישראלי.

ישראל היא נוכחת נפקדת

ההסכם הוא חלק מהמדיניות של ארצות הברית כלפי איראן. זה בסופו של דבר הסכם של האמריקנים עם איראן. זה הסכם שבו האמריקנים לכדו את ההנהגה הישראלית כדי שתשתף פעולה עם אסטרטגיה אזורית אמריקנית המנוגדת לאינטרס הישראלי. זאת הסיבה שראש הממשלה לשעבר נתניהו מדבר בתקיפות כזאת נגד ההסכם. לא יכול להיות הסכם שישראל נהנית ממנו אם הוא כל כך מיטיב עם איראן וחיזבאללה.

בעוד שבארצות הברית ניתן להתדיין בקור רוח, בישראל יש תיבת תהודה סגורה כמעט הרמטית. מערכת הביטחון על רשת פרשניה וכתביה הבכירים בתקשורת שולטת בשיח הציבורי. אנשי ביטחון בדימוס ופוליטיקאים שמתנגדים למהלך הזה מורתעים. אלא שיש תופעה אחת זועקת: איך הצלחתם תוך כדי משא ומתן לדחוק את ישראל לפינה שבה זה או שמקבלים את כל התנאים של חיזבאללה, איראן ולבנון, או שתפרוץ מלחמה?! המסקנה היא שלפיד וגנץ הובלו בקוראלס (נתיב הפרים בדרכם לשחיטה) בידי ביידן ומקרון.

אז קודם כטב"מים, ובעקבותיהם מתקפה אמריקנית שכנראה התחילה במלוא העוצמה בביקור ביידן בישראל ב־13 ביולי. לאחר שהעניין נגרר, כשאחד ממובילי המשא ומתן מתנגד להתקפלות המוחלטת ואחר כך פורש מתפקידו, התנהלה שיחה על הסכם הגרעין עם איראן. בסופה הורה הנשיא לראש הממשלה לסיים בהקדם את ההסכם הלבנוני. דוראן גורס שאלה קודם כל אנשי ממשל ביידן שבניגוד לאינטרס האמריקני העמידו בראש סולם העדיפויות את ההגעה להסכם הלבנוני. הם יכלו לדחוף לקידום הובלת הגז דרך טורקיה או מצרים, אבל בחרו בלבנון.

המסר מסוכן: ישראל מתקפלת תחת לחץ של טרור

לפי התפיסה שלהם יש קדימות לאיראן במזרח התיכון וכדאי שבישראל יפנימו זאת. ממשל ביידן מעדיף את איראן על פני ישראל, טורקיה וערב הסעודית. מילת הקוד היא "שילוב", אינטגרציה, של איראן במזרח התיכון, ונושא ההתגרענות של איראן יזכה למדיניות של הכלה.

ישראל יכולה להשלים עם זה? נראה שראש המוסד דדי ברנע לא מקבל את הכניעה הישראלית לתכתיבי האמריקנים בנושא האיראני, ולכן תקף אותו לפיד בפומבי (לפני כמה שבועות). מבחינת האמריקנים, גם מרד הנשים באיראן לא מעניין. נגד כל אחת משלוש המדינות "הרעות" תפרו ביידן ואנשיו מתקפות תעמולתיות: סעודיה מונהגת בידי רודן שרצח "עיתונאי" (מיקירי האחים המוסלמים) ומנהלת מלחמה נוראה בתימן; טורקיה מונהגת בידי דיקטטור; ישראל מדכאת פלשתינים ורוצחת עיתונאיות. הסעודים הניפו את נס המרד והעלו את מחירי הנפט.

ישראל של לפיד, לעומת זה, תמרנה את עצמה לעמדה צ'מברלינית של "שלום לשעתו". נראה שהפלשתינים הבינו, והתגברות הפיגועים היא כבר תגובה למסר שהעביר חיזבאללה: ישראל מתקפלת תחת לחץ של טרור. בדיוק כמו בתחילת האינתיפאדה השנייה.