תשעים איש חברים בקבוצת הווטסאפ הבלתי רשמית של שגרירי העולם לאומות המאוחדות. לא עובר יום בלי שמישהו בקבוצה אינו מעלה רעיון חדש, כיצד לתקוע לרוסים בזירה הבינלאומית. ישראל, אם אפשר להתבטא כך, נמצאת בקבוצה על "מצב שקט".
בזמן שראש הממשלה, יאיר לפיד, נאם אתמול בעצרת הכללית, השידור העיקרי של האו"ם דווקא יצא ממועצת הביטחון, שדנה בהחזרת השלום לאוקראינה. ראש הממשלה מצידו לא נגע בנושא שכל העולם מדבר עליו, ולא חזר בעצרת הכללית על מה שאמר כשר חוץ.
עם פלישת הרוסים לאוקראינה לפני שבעה חודשים לפיד טען בצדק ש״צריך להתייצב בצד הנכון של ההיסטוריה״. כשנחשפו פשעי המלחמה של הצבא הרוסי בבוצ'ה ובמקומות נוספים, החריף את הביקורת.
בדין עשה זאת. כבני אנוש בכלל וכיהודים בפרט, על המדינה היהודית להיות הראשונה לזעוק נגד זוועות ופרעות שכאלה.
אך מאז החליף את בנט, לפני שלושה חודשים, לפיד לא נוקט עמדה פומבית לגבי המלחמה. באופן פרטי הוא לא שינה את דעתו כלל. ציבורית הוא חושש לנקוט עמדה הפוכה מזו שממליצה לו המערכת הביטחונית והמדינית.
שגיאה מוסרית
ההתכופפות הזו היא שגיאה מוסרית והחמצה מדינית. יום אחד המלחמה תסתיים וישראל, כמו כל מדינות העולם, תישאל היכן היתה ברגע האמת. תשובות טובות לא יהיו.
ההסברים והתירוצים, שכבר עכשיו אינם מחזיקים מים, יישמעו עלובים עוד יותר בסוף הדרך.
כי אם למשל ליטא ולטביה הרעועות, שלהן גבול משותף עם רוסיה של פוטין, מסוגלות לעמוד מולו, על אחת כמה וכמה שצה"ל הגדול יכול. גם כך, הסיכוי שבזמן שהצבא הרוסי קורס מול הבליץ האוקראיני, פוטין יחליט להתעמת דווקא עם ישראל בסוריה, אפסי.
גם גורלם של יהודי רוסיה, שלא יצאו מאז פרוץ המלחמה מהמדינה, איננו קשה יותר מאשר יתר אזרחי רוסיה. פוטין הוא הרבה דברים, אבל לא אנטישמי. אך אפילו אם קיימים סיכונים, יש רגעים שבהם אומה צריכה לעמוד על ערכיה, ואתמול באו"ם היה רגע כזה.
השגיאה של לפיד קטנה יותר מהטעות של נתניהו. ראש הממשלה לשעבר חש מחויבויות לאומית אישית לפוטין, בגלל צעדים רבי משמעות שהנשיא הרוסי נקט לטובתנו. ועדיין, גם חברים טובים צריך לפעמים להעמיד על טעותם.
כראש אופוזיציה נתניהו אולי נהנה מזכות השתיקה. כראש ממשלה, אם ישוב וייבחר, יהיה עליו לנקוט עמדה, וכדאי שתהיה כזו שאזרחי ישראל יוכלו להתגאות בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו