המשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן נכנס השבוע לישורת האחרונה, כפסע אחד מחתימה. האיראנים ביקשו עוד כמה ימים "כדי להתייעץ" ועשויים למשוך עוד קצת זמן לפני שימסרו את תשובתם הסופית.
ביממה האחרונה שוב נכנסו הקטארים לתמונה כדי לנסות לאחות את הקצוות שטרם נסגרו, ולסלול את המטרים האחרונים אל קו הגמר. מוחמד חולייפי, עוזר שר החוץ הקטארי לעניינים אזוריים, יצא בדחיפות לטהרן להיפגש עם עלי באגרי־קאני, ראש הצוות האיראני לשיחות הגרעין. אחר כך הוא מיהר לטלפן למתאם האירופי, כדי שיעדכן את האמריקנים.
מה שמדהים בסיפור הזה הוא שיש כבר טיוטה מוכנה לחתימה, ומתווה מוסכם של עצירת ההעשרה ואחסון הצנטריפוגות המתקדמות תמורת הפשרה הדרגתית של הסנקציות הכלכליות. אחרי שהאיראנים "ויתרו" על דרישתם להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור של ארה"ב, נותרה עדיין סוגיה אחת שטרם נמצא לה פתרון: החקירה של הסוכנות לאנרגיה אטומית, שתקועה ולא הולכת לשום מקום.
לכאורה מדובר בעניין שולי יחסית, אבל במקום להשיב על השאלה מדוע נמצאו שרידי אורניום מועשר בשלושה אתרים, שאיראן לא דיווחה עליהם מעולם, טהרן נעמדת על הרגליים האחוריות. לא רק שהיא לא מספקת תשובות, אלא דורשת לסגור את החקירה לפני שתחתום על ההסכם. ואם לא תיסגר - לא יהיה הסכם.
ההסבר לכך לא מסובך. כל הסבר שתספק איראן יתפרש כהודאה ששיקרה וניסתה לרמות את העולם, ומי שנתפס פעם ברמייה והולכת שולל ייחשד לעולם כמי שימשיך לעשות זאת כל הדרך אל הפצצה.
ראש המוסד דדי ברנע צדק ושגה. הוא צדק שהאיראנים משקרים לכולם, וכולם, כולל האמריקנים, יודעים זאת. הוא שגה כשמתח ביקורת פומבית על ממשל ביידן, שהולך להסכם שיסודו בהונאה. לא רק מפני שאין זה מתפקידו לבקר את הממשל, אלא מפני שהביקורת הזו לא תועיל.
ישראל, חרף מאמציה, לא הצליחה למנוע את החתימה על ההסכם המקורי ב־2015. מי שטוען שאילו התאמצה הפעם קצת יותר היתה מצליחה - רק טועה ומטעה. המאמץ העיקרי מול ארה"ב צריך להתמקד בניסיון לתאם עם הממשל איך להגביר את הפיקוח על איראן כדי לחשוף בזמן את מה שתנסה להסתיר וכיצד להפעיל נגדה תגובה צבאית קשה אחרי הגילוי.מה גם שאם על פי ההסכם יידרשו לאיראן שמונה שנים להשיג "רישיון" לפצצה גרעינית, האיום הקונבנציונלי שהיא מייצרת כבר כעת על ישראל והאזור יגדל אחרי החתימה על ההסכם, שיזרים עשרות מיליארדי דולרים לשדרוג תעשיית הטילים הבליסטיים שלה ולהגברת הטרור.
לא צריך להרחיק עד טהרן. הרוח הגבית של ההסכם המתקרב בין איראן למעצמות כבר מעודדת את נסראללה להגביה, כמעט מדי יום, את רף האיומים על ישראל בעניין קידוחי הגז, אף שהמחלוקת עם לבנון פתירה.
חיזבאללה אינו מהווה איום קיומי על ישראל, אבל לא כדאי לזלזל לרגע באפקט ההרסני של עשרות אלפי טילים, חלקם מדויקים, שישוגרו מלבנון במקרה של עימות. גם בעניין הזה יש חשיבות רבה לתיאום ולהבנה עם ארה"ב באשר להיקף התגובה הישראלית ולעוצמתה, אם וכאשר ישגה מנהיג חיזבאללה בפעם השנייה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו