ניסיון אחרון לעצירת הסכם הגרעין - קרב מאסף שסיכוייו מעטים, אבל שווים את המאמץ

הצמרת המדינית־ביטחונית הישראלית תתמקד בימים הקרובים בסוגיה אחת ויחידה: ניסיון אחרון לעצור, או לפחות לשפר, את הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן.

ראש הממשלה, שר הביטחון (שיגיע מחר לוושינגטון) וראשי המערכות הביטחוניות פינו לטובת העניין חלק ניכר מסדר היום שלהם, לטובת שיחות עם מנהיגים ועם קולגות בעולם, ותדרוכים לעיתונאים ומעצבי דעת קהל. בישראל מבינים שספק אם המהלך הזה של הרגע האחרון יצליח; בוושינגטון, כך על פי כל הסימנים, נחושים להגיע להסכם, ומשוכנעים שההסכם המתגבש טוב, למרות המחאות מכיוון ישראל.

בישראל יש כיום שלוש גישות עיקריות להסכם המתגבש: הראשונה, שאותה מוביל ראש המוסד דדי ברנע, מתנגדת להסכם מכל וכל. השנייה, שאותה מובילים ראש אמ"ן אלוף אהרון חליוה, וראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל עמית סער, סבורה שגם ההסכם הרע במתכונתו הנוכחית טוב ממצב של אי הסכם. והשלישית, שאותה מוביל ראש הממשלה יאיר לפיד, קובעת שישראל לא מתנגדת בהכרח לכל הסכם, כלומר שאם יוכנסו בהסכם הנוכחי שיפורים ישראל עשויה לברך עליו.

ברנע סבור שאי אפשר להאמין לאיראנים, שכבר שיקרו בעבר ולכן סביר שישובו וישקרו גם בעתיד. הוא מוטרד מתאריך התפוגה הקרוב יחסית של ההסכם (חלקית בראשית 2026, ובאופן מלא ב־2030), ומהכסף הגדול שיזרום לאיראן כחלק מהסרת הסנקציות, וישמש למימון מחקר ופיתוח בתחומי הגרעין, האצת פרויקטים של טילים, וסיוע נרחב לבנות־חסותה של איראן במרחב.

חליוה וסער טוענים שההסכם יגביל את איראן. הוא יוציא מרשותה כמעט את כל האורניום שהעשירה, ובכך ירחיק אותה בפועל מהפצצה. גם אם תרצה להפר את ההסכם, יידרשו לה חודשים ארוכים עד שתוכל לעשות זאת – זמן מספיק להגיב צבאית, דיפלומטית וכלכלית. הם סבורים כי בהיעדר הסכם, איראן עלולה לפרוץ בכל רגע לפצצה, ולתפוס את ישראל ואת העולם לא מוכנים – ולהעמיד אותם בפני עובדה מוגמרת.

לפיד סבור שיש עוד זמן, מועט אמנם, למאמצים דיפלומטיים, לכל הפחות במטרה לשפר רכיבים בהסכם. ממילא, הבהיר, ישראל לא רואה את עצמה מחויבת לו, ולכן תוכל להמשיך בפעילותה החשאית באיראן ונגדה. סביר שהדבר לא יבוצע כנגד פרויקט הגרעין, שארצות הברית תהיה שותפה לו, ולכן עלולה לראות זאת כפגיעה בה, והפעילות תמוקד נגד רכיבים ואישים מרכזיים אחרים במנגנון האיראני.

בישראל מפעילים לחץ על האמריקנים שלא לוותר בסוגיית "התיקים הפתוחים" – שלוש חקירות שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מנהלת בנוגע למתקנים בטהרן שלא דווחו ונמצאו בהם שרידי אורניום. המידע הזה התגלה כחלק מארכיון הגרעין שנגנב בידי המוסד; איראן דורשת שהחקירות ייסגרו כחלק מההסכם המחודש, ואילו בוושינגטון (בדחיפה ישראלית) מעוניינים לקבל תשובות בניסיון להבין האם ישנם רכיבים חשאיים של התכנית האיראנית שלא ידועים למערב.

כאמור, הימים הקרובים יוקדשו למיצוי המאמצים הדיפלומטיים והתקשורתיים. טוב יעשו פוליטיקאים מכל קצוות הקשת אם ירסנו בינתיים את אינסטינקט ההאשמות שלהם, בעיקר כי רובם מדקלמים דפי מסרים ריקים, שמעידים על בורותם. לו יטרחו לברר, יגלו שההסכם המחודש הוא, במידה רבה, תוצאה של חידלון ישראלי, שראשיתו בפרישה מההסכם המקורי, והמשכו בהיעדר הכנת אופציה צבאית ראויה במועד. כעת, מה שנותר לישראל הוא קרב מאסף, שסיכוייו מעטים, אבל שווים את המאמץ.