הדו"חות מגלים: בתי הספר לא מכינים לחיים

הורי ישראל שולחים את ילדיהם לבתי הספר בתקווה שייצאו מהם נבונים יותר, משכילים יותר ובשלים יותר להתמודד עם אתגרי האקדמיה ושוק העבודה; אבל כשבודקים כיצד מבקש משרד החינוך להכין תלמידים לעתיד, מתגלה תמונה עגומה: תוכניות לימודים לא מעודכנות, ריבוי מבחנים וחוסר הבנה של מורים ומנהלים את רפורמת "למידה משמעותית", שנחשבת תוכנית הדגל של המשרד.

שנתיים קשות במיוחד עברו על מערכת החינוך. לכאורה, אפשר לתלות את האשם במגיפת הקורונה: הסגרים הותירו את התלמידים בבית, מבולבלים וצמודים למסכים ולזום, והמערכת כולה עברה להלך חשיבה של "הישרדות".

הנפגעים העיקריים היו תלמידי כיתות ה'-ו', תלמידי חטיבות הביניים ותלמידי התיכונים, בדגש על כיתות י'. בתקופה הקריטית הזו, לפני ריצת המרתון של בחינות הבגרות, אמורים התלמידים לרכוש לא רק ידע באנגלית, במתמטיקה, בהיסטוריה, בגיאוגרפיה ועוד - אלא גם מיומנויות חשובות שישמשו אותם במוסדות ההשכלה הגבוהה, בשוק התעסוקה ובחיים בכלל.

אז מה משרד החינוך עושה בנדון? התשובה, למרבה הצער, היא "לא מספיק". שורת דו"חות וסקרים מעלה את הרושם שבכל הנוגע להכנת התלמידים לעתיד, משרד החינוך כשל במידה מסוימת - וזה קרה עוד לפני הקורונה. מחקרים מראים שכמה מהמיומנויות הנחוצות ביותר במאה ה־21 הן למידה עצמאית, חשיבה ביקורתית, עבודה בצוות, יצירתיות ואוריינות דיגיטלית. מערכות חינוך בעולם מדגישות את היכולות הללו בבואן להכשיר תלמידים - אבל בישראל מדשדשים.

בתחתית הטבלה

"הנתונים של ישראל מבחינת מיומנויות בשוק העבודה - במתמטיקה, בשפה ובפתרון בעיות בסביבה מתוקשבת - נמוכים מאוד בהשוואה לשאר מדינות ה־OECD", אומרת ד"ר איריס בן דוד הדר, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר־אילן, חברת ועדת ההיגוי של סקר מיומנויות הבוגרים (PIAAC) בישראל.

"אנחנו לא מכשירים את הבוגרים שלנו מספיק טוב", היא מוסיפה, "למדינת ישראל אין נפט או זהב, הכלכלה שלנו מבוססת על ידע - ולכן צריכים לפתח את ההון האנושי. אנחנו לא עושים את זה מספיק: ההשקעה הכספית הממוצעת בתלמיד בתיכון ישראלי נמוכה ביותר בהשוואה לממוצע ה־OECD. אלה לא עוד מספרים. כאן נמצא המפתח לעתיד החברה שלנו", היא מדגישה, "אני אופטימית. יש לנו שרת חינוך חדשה, ואני מקווה שהיא תיקח את הנושא ותאמץ אותו".

חוסר אמון במערכת

ההחמצה באה לידי ביטוי, בין השאר, במבחנים הבינלאומיים. במבחן פיז"ה, למשל, הציון של התלמיד הישראלי נמוך מממוצע ה־OECD בכל אחד משלושת תחומי האוריינות (קריאה, מתמטיקה ומדעים). בשני המבחנים האחרונים מסוג זה, מבין 37 מדינות ה־OECD שהשתתפו, דורגו תלמידי ישראל במקומות 33-29.

בשנת 2014 החל שר החינוך דאז שי פירון את רפורמת "למידה משמעותית", שנועדה להתאים את מערכת החינוך למאה ה־21 ולהקנות לתלמידים מיומנויות שיכינו אותם לעתיד. לשר היו חלומות גדולים על תלמידים יצירתיים וביקורתיים, שיוכלו ללמוד לבד ובצוות וישחו היטב בעולם הדיגיטלי. אלא שהרפורמה לא זכתה להצלחה, ומחקר של משרד החינוך זיהה קשיים עצומים ביישומה. בתי הספר, כך נראה, לא באמת ביצעו את השינוי המיוחל; הם סובלים ממחסור בתשתיות פיזיות וטכנולוגיות; והחמור מכל - חלק מהמורים ומהמנהלים פשוט לא מבינים את הרפורמה וכיצד ליישם אותה.

דו"ח מבקר המדינה הראה כי בשעה שמשרד החינוך הציב כיעד להקנות לתלמידים מיומנויות שיכינו אותם לעתיד, תוכניות הלימוד נשארו מיושנות וכמעט לא השתנו. מתוך 82 תוכניות לימוד לחטיבות הביניים ולתיכונים, 11 אחוזים עודכנו בפעם האחרונה לפני 20 שנה; 40 אחוזים מתוכניות הלימוד עודכנו בשנים 2010-2001, כלומר אושרו לפני עשור או יותר; ו־50 אחוזים אושרו בעשור האחרון. המשמעות היא שרוב תוכניות הלימוד - במקצועות חובה דוגמת היסטוריה, ספרות, אזרחות לחטיבות הביניים, גיאוגרפיה ועוד - לא עולות בקנה אחד עם רפורמת הלמידה המשמעותית. עקב אכילס נוסף הוא ריבוי בחינות בחטיבות הביניים ובתיכונים: מרוב מבחנים פנימיים וחיצוניים, בתי הספר מתקשים להשקיע בהכשרת התלמידים בהתאם למטרות הרפורמה.

מעבר לכל אלה, נראה שאחת הבעיות העיקריות היא שלמשרד החינוך פשוט אין תוכנית כוללת להקניית מיומנויות לתלמידים. במשך ארבע שנים כתבו גורמים שונים במשרד החינוך מסמכים בנושא, אלא שכל אחד מהם הציע לשים דגש על מיומנויות שונות. היעדר הסנכרון, לצד הכפילויות בהצעות, הביאו לכך שראשי המשרד לא גיבשו תוכנית מסודרת שתכיל יעדים, סדרי עדיפויות, אמצעים ולוחות זמנים.

"אין קשר בין המטרות שמשרד החינוך הציב לבין הביצוע בפועל", מסבירה ד"ר ניבי גל־אריאלי, מרצה למדיניות חינוך במכללת אורנים, "זה נובע מהגודל העצום של מערכת החינוך ומריבוי הגורמים. בדו"ח מבקר המדינה מופיעות עמדות של מורים, מנהלים ומפקחים, שבחלק לא מבוטל מהמקרים מביעים חוסר אמון ביכולת המערכת לבצע את משימותיה. לכן לא מפתיע שגם הורים ותלמידים מביעים חוסר שביעות רצון מהמידה שבה המערכת מכשירה אותם לעתיד". ואכן, מסקר בהשתתפות כ־34 אלף תלמידים, שערך בשנה שעברה משרד החינוך במסגרת בדיקת האקלים הבית־הספרי והסביבה הפדגוגית, עולה כי כ־40 אחוזים מתלמידי כיתות י'-י"א לא רואים בבית הספר שלהם מוסד המכשיר לחיים.

ממשרד החינוך ומלשכת שרת החינוך יפעת שאשא ביטון נמסר כי הם מקדמים שורה של פעולות שיקנו לתלמידים מיומנויות אקדמיות ומיומנויות אחרות הנדרשות להם בעידן זה. "הפעולות כוללות, בין היתר, שינוי של שיטת בחינות הבגרות אשר ישפיע על שיטות ההוראה והלמידה גם בכיתות הנמוכות יותר ויכלול למידה רב־תחומית באופן מאתגר, מסקרן ובחלקו גם מקוון. נוסף על כך, בכוונת השרה לעודד תוכניות המקנות מיומנויות המכינות את האזרחים לחיים עצמם, כמו ניהול פיננסי. התהליכים יגובשו בשיתוף עם אנשי מערכת החינוך".