כמו כל התלמידים, שרואים בטיול השנתי את אחת מפסגות שנת הלימודים, גם תלמידי שכבת י' בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים ציפו לטיול לשדה בוקר לפני כשבועיים. אבל עבור חלק מהם הטיול היה אכזבה ואף סכנת מוות, באופן שמעלה שאלות קשות על התנהלות החובשים - ועל התנהלות משרד החינוך לגבי טיפול רפואי בטיולים. בית ההארחה שבו התאכסנה השכבה הגיש אוכל מקולקל שגרם ליותר מ-30 תלמידים להרעלת קיבה, ואחת התלמידות אף הזדקקה לפינוי לבית חולים. אלא שפעולת החובשים היתה תמוהה לחלוטין: במקום לשלוח אותה לבית החולים הקרוב או להזמין אמבולנס, הם יצרו קשר עם אביה, שהיה בירושלים, וביקשו ממנו להגיע לשדה בוקר כדי לקחת את בתו. ארבע שעות עברו על הילדה בייסורים עד שהגיע האב לשדה בוקר ולקח אותה לבית החולים סורוקה בבאר שבע. הילדה הגיעה לבית החולים במצב חמור של אי ספיקת כליות, ומאושפזת שם עד היום. יו"ר ועד ההורים בבית הספר, עמי הלוי, אומר שעדיין לא נערכה בדיקה מקיפה ולכן ביקש להגיב בכלליות. "הגיע הזמן שיתחקרו את הנושא של רמת החובשים. אולי צריך להעלותם לרמת פרמדיקים", הוא אומר בעדינות, "אם היה במקום פרמדיק הוא כנראה יכול היה למנוע את המצב הקשה של התלמידה". לדבריו, לא מדובר במקרה חד פעמי: "הרבה פעמים קוראים להורים באמצע טיול כדי לפנות את הילדים". שוק פרוץ לחלוטין התופעה הזו היא כלל ארצית: רמת החובשים בטיולים צריכה להדאיג כל הורה ששולח את ילדיו לטיולי בית הספר. אייל, מאבטח לשעבר בטיולים שנתיים, סיפר כי השוק פרוץ לחלוטין וכי הביקורת על העובדים מועטה. "רוב המאבטחים והחובשים הם ילדים אחרי צבא", הוא מספר, "אתה מגיע בעקבות מודעה בעיתון, לא שואלים אותך יותר מדי שאלות ומשלמים במזומן, לא נותנים קבלות או משהו כזה. אם זה מאבטח הוא מקבל נשק עלוב כזה, בדרך כלל קרבין, והחובשים הם הרבה פעמים מאולתרים. לפעמים פשוט אומרים למאבטח: 'עזוב, תגיד שאתה החובש, תסתדר'". במשרד החינוך טוענים שהחובשים מועסקים באמצעות מכרזים ומדי פעם מתבצעות בדיקות פתע, אולם מי שאמור להקפיד ולבדוק את איכות החובשים והמאבטחים הוא מנהל בית הספר עצמו. "הרבה מאבטחים סיפרו לי שבחברה אמרו להם: 'קח תעודה, זה מקסימום לתת אקמול או פלסטר ויהיה בסדר'", מספרת יו"ר הנהגת ההורים הארצית, אתי בנימין. יש לה גם דוגמה אישית לחוסר המיומנות של מי שאמור לשמור על בריאות הילדים בטבע: "בטיול שנתי שליוויתי לפני שנתיים נקעתי את הרגל באמצע נחל ערוגות. החובש בא וביקש ממני להוריד את הנעל. אני דווקא יודעת שבאמצע מסלול אסור להוריד את הנעל אלא מקבעים עם הנעל עצמה. לא בטחתי בו, אמרתי לו 'חן חן, אני אטפל בעצמי'". גם בנימין יודעת שהמקרה בשדה בוקר אינו הראשון, וכנראה גם לא האחרון: "זו לא הפעם הראשונה. חברות שמארגנות טיולים לא מקבלות אחריות על חיי הילדים, אלא על הטיול בלבד. כשקורה אסון, כמו שקרה כאן, ההורים נשארים להתמודד איתו לבד. אני קוראת שוב למשרד החינוך להפסיק את כל הטיולים ולבחון מחדש את רמת המאבטחים, את רמת החובשים וכמו כן את השירות שאותו נותנות החברות לבתי הספר". יהודה סנדלר, מורה מרחובות, מסביר כי אחריות רבה מדי מוטלת על בית הספר, וכי למעשה אי אפשר להפעיל פיקוח יעיל על רמת החובשים. "על המורים והמנהלים מוטלת האחריות לבדוק את התעודות ואת התיקים הרפואיים שלהם. אנחנו בודקים אבל אנחנו לא יכולים לעשות יותר מזה. אני לא באמת יכול לדעת אם הוא עשה קורס מגישי עזרה ראשונה, אם הוא נכח בכל 25 השעות שמתחייבות או לא", הוא מדגיש. משרד החינוך: מקרה חמור במשרד החינוך מוסרים כי הם רואים בחומרה הוצאת תלמידים לטיולים באופן שאינו עומד בהנחיות הברורות והמחייבות. "היחידה לפיקוח טיולים במשרד מקיימת מפגשים יזומים עם האחראים על הטיולים בשטח בהתאם לרשימת תכנון קבועה מראש. מארגני טיולים שנמצאו בהם ליקויים ואי עמידה בהוראות נדרשים לתקן בו במקום את הליקוי. אם הטיול מתקיים במקום שלא אושר הוא מופסק מיד". "כל המקרים החריגים מובאים לידיעת מנהל בית הספר ולקב"ט המחוזי, ומועברים לטיפול ועדת הטיולים המחוזית, המקיימת בדיקה ובירור בבית הספר. במקרים חמורים במיוחד, מועבר הטיפול לאחראי המשמעת במשרד".
