הניצחון שלא הושלם: זה הזמן של ישראל ליזום מהלך מדיני

בשבוע שעבר צוינו 1,000 ימים למלחמה רב זירתית. תמונת המצב מורכבת - כל אחת מזירות הלחימה נפיצה עם הפסקות אש שבריריות, אך גם מאפשרות לצדדים שמנגד להשתקם.

ארה"ב עושה הכל להעביר את האזור ממצב של מלחמה ולחימה למציאות הסדרית מתוך תקווה שתצליח לחבר גורמים נוספים (סעודיה, סוריה, ועוד) לאותו תהליך שיארגן מחדש את המזרח התיכון.

במבט ראשון נדמה שהעימות בין שני סבבי המלחמה ובסך הכל חמשת סבבי הלחימה בין ישראל לאיראן הסתיים בניצחון ישראלי ברור. ישראל הפגינה עליונות מודיעינית ואווירית, כמו גם עליונות טכנולוגית. אולם בהיסטוריה של מלחמות ניצחון צבאי לא תמיד מתורגם לניצחון מדיני, וכאן מתחילה "התמונה ההפוכה" בין ישראל ואיראן, תמונה שמקרינה על העתיד.

למרות הפגיעות שספגה, איראן הצליחה לשמר את המשטר, להציג בפני תומכיה נרטיב של עמידה מול ישראל והמערב ולהמשיך להוות שחקן מרכזי בזירה האזורית. עצם הישרדותו של המשטר והמשך קיומו של משא ומתן עימו יכולים להתפרש כהישג.

מנגד, ישראל ניצבת בפני אתגר מוכר מאז 7 באוקטובר - כיצד מתרגמים הצלחה מבצעית להישג מדיני ארוך טווח? ללא מהלך מדיני משלים, למדנו בשנים האחרונות, ההישגים הצבאיים נשחקים עם הזמן.

הניצחון הצבאי איננו מבטיח עתיד בטוח או שקט יותר, ואילו הניצחון המדיני של איראן מאפשר לה לקבוע את סדר היום, לקבל מטריית הגנה אמריקנית בדמות הפסקת האש, לשקם במקביל את יכולות הצבא שנפגעו ולשמר את הציר עם חיזבאללה. לפחות כרגע נראה שהניצחון המדיני של איראן מייצר הרבה יותר אפשרויות ויתרונות על פני ניצחונה הבלתי ניתן לערעור של ישראל בהתקפה ובהגנה.

לישראל אין את הפריבילגיה להמשיך ולספור את ימי המלחמה ולשמר זירות לחימה פתוחות ומציאות מבצעית נפיצה - לאחר 1,000 ימי מלחמה זה הזמן להפוך את התמונה, ליזום ולהוביל מהלכים מדיניים.

לבנון היא דוגמה מצוינת לנקודת היפוך ששומטת את השטיח מתחת לרגלי איראן. הסכם העקרונות בין ממשלת לבנון וישראל מעקר את דרישתה של איראן מול הריבון הלבנוני.

להפוך את התמונה

ישראל צריכה ליזום מהלך מדיני בעזה ולא לחזור ולדבוק במטרות מלחמה שאינן ניתנות להשגה (פירוק חמאס) ובשמן לחכות להזדמנות לחזור למלחמה. נדרש להמשיך ולקדם הסכמים ולבנות קואליציות אזוריות, על בסיס המלחמה האחרונה והאופן שבו מיצבה עצמה ישראל, כולל סיוע בפועל לחלק מהמדינות המותקפות על ידי איראן כדי למנף את ההזדמנות למציאות הסדרית.

רק גישה אסטרטגית הוליסטית שבוחנת את האינטרסים האזוריים, תוך סגירת זירות לחימה, תאפשר לישראל לשנות את המציאות, למקסם את ההישגים הצבאיים ולתרגם אותם למציאות אזורית אחרת.

הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי