להילחם בחיזבאללה - בלי פנטזיות פירומניות: המבחן של נתניהו בדרום לבנון

דומה שהעיקרון שלפיו ישראל אינה נסוגה מרצועת הביטחון שכבשה בדרום לבנון כבר הובהר. עכשיו הבעיה של הממשלה היא איך להמשיך להילחם בחיזבאללה בלי להיכנס לעימות הרסני מול הממשל האמריקני - קרי הנשיא טראמפ וסגנו ואנס.

קשה לדבר על הזדמנות כאשר צה"ל סופר ארבעה הרוגים ביומיים; אבל אם אסטרטגיית המשא ומתן של האיראנים כוללת לחץ קבוע באמצעות חיזבאללה, צריך לראות בכך הזמנה לצה"ל לבצע עוד מהלכים הדרושים כדי להתקדם לנטרול חיזבאללה. עדיף לחסל כ-60 מחבלים במתקפות על מאחזי חיזבאללה מאשר להגיע למהלומות מתוקשרות בביירות, שמקבלות תשומת לב מוטרפת בזירה הבינלאומית - ובייחוד במדשאת הבית הלבן.

הלחימה בדרום לבנון בוודאי לא צריכה להיגזר מאינטרסים פוליטיים, תוך ליווי של הכרזות מתלהמות וצורמות מצד בן גביר וסמוטריץ'. כשאומרים "תנו לצה"ל לנצח", הכוונה היא גם לתת לצה"ל את המרחב והחופש לפתח אסטרטגיית פעולה שמצד אחד מקדמת את המטרה של חיסול חיזבאללה, ומצד שני יודעת לפעול תחת הגבלות מדיניות. זו לא המצאה חדשה של המלחמה הנוכחית.

האם אפשר לסמוך על כך שהאמריקנים יבינו שחוסר התחשבות באינטרסים הביטחוניים הבסיסיים של ישראל רק ידרדר את המצב במזרח התיכון לחוסר יציבות מסוכן אפילו יותר מהמצב הנוכחי? צריך להאמין שכן, למרות שהעדויות מהשטח אינן מצביעות על כך. למורת רוחם של אחדים בישראל, זה בדיוק המצב שתפור על ראש הממשלה נתניהו.

במבט לעתיד, נתניהו הכין את ישראל למצב שנוצר כאשר ישראל מוצאת את עצמה שוב לבדה - אך לא בבידוד מוחלט. הוא העריך שהאמריקנים לא יחזיקו מעמד ויבצעו מהלך שטראמפ עצמו יצא נגדו לאורך כל הקריירה שלו. יש עדיין כמה מדרגות בדרך: קודם כל החודשיים הקרובים, ולאחריהם המשא ומתן שיתמשך אחרי בחירות האמצע בארה"ב.

כמו בעבר, כך גם היום הלחימה בלבנון תתבצע תוך המתנה לעיתוי מתאים - גם במבט לאיראן וגם במבט ללבנון. הוויתור האישי מצד נתניהו הוא לא להתבטא בצורה תקיפה נגד ההסכם שמבשלים טראמפ, ואנס, ויטקוף וקושנר, שני אישים מפוקפקים שהאינטרסים האישיים והעסקיים שלהם עלולים להביא אותם לחקירות פליליות בעתיד, בגלל התלות שלהם ושל טראמפ בקטאר. ראו הארמון המעופף שנחנך בסוף השבוע.

קשה לראות את עם ישראל מתאחד סביב הלחימה בלבנון, אבל זה מה שדרוש במצב הנוכחי. מהאופוזיציה לא נשמעות הכרזות ברורות שלפיהן ישראל לא תיסוג מדרום לבנון לפני שיתמלאו התנאים של פירוק חיזבאללה מנשקו או מהלך נסיגה אפקטיבי לצפון לבנון.

כך גם הקריאות להבעיר את כל לבנון ולא רק את ביירות - האם ביירות בוערת? - לא מעניקות את הגיבוי הדרוש לצה"ל, אלא נועדו לצרכים פוליטיים: להפגין את הפער בין הרצוי למצוי. השיעור שלמדנו מהלחימה במערכות השונות בלבנון מאז 7 באוקטובר הוא שכל הנחות היסוד מהעבר התגלו כחסרות תוקף. התברר שדוקטרינת הדאחייה והחזרת לבנון לתקופת האבן הן פנטזיות פירומניות ותו לא.

חיזבאללה צריך להרגיש שצה"ל, עם ההספקים שלו, מקרב אותו להתפרקות מוחלטת. בתהליך הזה צה"ל יפגין שאיראן לא מגינה עליו, כפי שהיא מתיימרת, אלא להפך - דוחפת אותו לקיצו. האם התהפכות המשוואה תביא את הקניבלים לנצור את האש? גם מאיה ראכלין וישראל זיו לא יודעים את התשובה לכך.