אם יש משהו טוב נוסף שצפוי לצאת מהמערכה הצבאית הגדולה שנמשכת מ־7 באוקטובר ועד לעת המפעימה הזו, מעבר לריסוק ציר הרשע ושיקום תפיסת הביטחון, הוא הצמחתה של אליטה צבאית חדשה. מי שיש בו עוד כוחות וסבלנות לבהות בחלק מתוכניות האקטואליה והפאנלים, נאלץ לשאת את שרידיה של אצולת דרגות נושנה, טרחנית ומאובנת, תקועה על דף מסרים בנוסחי "מה האסטרטגיה", "לחתור לסיום", ו"אין רגל מדינית".
פרשנות צבאית במובן הבסיסי שלה לא תמצאו אצלם. זה ברור שחלק גדול מהם כבר לא מחובר למרכזי ההיערכות והביצוע. הם מנותקים, תודעתית לפחות, ממוקדי ההשפעה האמיתיים. אני לא רוצה להזכיר שמות, מי שצופה - יודע. לא רק שהערכות ותחזיות מתנפצות לרסיסים פעם אחר פעם על רצפת האולפן, אלא שגם אין כל תובנה אסטרטגית, צבאית, מבצעית, מעניינת.
מה כן יש להם? "ביקורת" על הדרג המדיני. "הצבא מספק את הסחורה", "המודיעין נותן עבודה", "חיל האוויר מבריק" – אבל כל אלה, אנחנו נאלצים לשמוע ולקרוא שוב ושוב, לא פוגשים דרג מדיני ראוי. תשמעו מהם שאין תוכניות, ששני המנהיגים, טראמפ ונתניהו, מתחייבים על יעדים שאין אפשרות לממש, שהם סתם התרברבו בהישגי המבצעים הקודמים, שהם אולי טובים בלהתחיל אבל גרועים בלסיים, ועוד כהנה וכהנה מסרים שלמעשה מאותתים לקצינים, ללוחמים, לטייסים - אין לכם על מי לסמוך, הממשלה אולי חוקית - אבל לא לגיטימית.
זה המשך ההמרדה של 2023, באמצעים רטוריים אחרים. והם לא לבד בזה; לאצולה הביטחונית הישנה והמרירה הזו יש חצר של מומחים ופרשנים מהאקדמיה ומהתקשורת, שממשיכה ללעוס את התבן התעמולתי. מה שמשתקף מבעד לסבר הפנים החמוץ הוא עלבון: יש תחושה שקורה משהו גדול, והם, לראשונה, לא חלק ממנו. שמור להם כיסא ביציע הנכבדים, אבל הם כבר לא על הבמה, ונשלל מהם אישור הכניסה אל מאחורי הקלעים. הם לא בלופ, כלומר הם לא מעודכנים עד הסוף, ובעיקר - הם לא מקור ההשראה. הם לא רפרנס אינטלקטואלי. הם לא העורף הרעיוני של הפעילות הצבאית. דור חדש של מפקדים, ביחד עם ממשלה וקבינט אזרחיים, כמו אומרים להם: תודה רבה לכם על הכל, אבל אנחנו נמשיך מכאן.
התפקיד: קצין מדינאות ראשי
כדי להבין את עומק השינוי כדאי לעיין בחוברת צנומה וצנועה, הנושאת את הכותרת "הכשרות מפקדים בצבא היבשה הלוחם". היא מסכמת את הממצאים שנידונו בוועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח בראשותו וביוזמתו של ח"כ עמית הלוי (ליכוד). צריך חברי כנסת כמוהו, או כמו אפי איתם בשעתו, שישאלו את השאלה הבסיסית: איזו השכלה צבאית מקבלים קצינים ומפקדים בדרגות הגבוהות? מי מבטיח לנו שקצינים בקצה העליון של סולם הדרגות הם אנשי מקצוע מעולים בתחומם, בדיוק כפי שמצופה ממשפטנים, מרופאים, מכלכלנים ומאנשי חינוך להיות מעולים בתחומם.
למקצוע הזה קוראים מצביאות, או באנגלית: Generalship, ועניינו, בתמצית, הוא תכנון והובלה של מערכות צבאיות. הדוח מגלה לא רק פערים בין תרבות ההשכלה הצבאית בארץ לזו המקובלת במדינות מערביות אחרות, אלא את תפיסת העצמי, את האתוס המוביל, בהכשרת הפיקוד הבכיר בצה"ל: "התברר שאחרי דרגת סא"ל הצבא מתמקד בהפיכת הקצין למי שמאמין שהוא גם ראוי וגם מוכשר לקבל החלטות מדיניות, במקום הדרג הנבחר", נכתב בדוח. "הקצין לומד שעליו לצאת ממסגרת ההיררכיה הדמוקרטית, ולכפות על נבחרי הציבור, שלשיטתו אינם ראויים לקבל החלטות, את דעתו". זהו לא רק כשל מקצועי, קובע הדוח, זו "אינדוקטרינציה אנטי־דמוקרטית".
ביטוי מובהק לזה קיבלנו במחאות נגד הרפורמה המשפטית, שבמהלכן הפכה האליטה הביטחונית, ובעיקר סוללת ה"לשעברים" שלה, למנוף לחץ מרכזי על הממשלה. תפקידו של הצבא והשב"כ בריסון הממשלה הנבחרת ובדיכוי מהלכיה נידון ברצינות, כולל התחייבות לאי־ציות לרשות המבצעת במקרה של התנגשות עם הרשות השופטת. פתאום גם הרמטכ"ל, האלופים, ראש שב"כ ואפילו ראש המוסד נתפסו כ"שומרי סף" של הדמוקרטיה.
אליטה חדשה ולא מנוכרת
התרגלנו לתרבות שלטונית שבה האליטה הצבאית־ביטחונית עוינת במופגן את הממשלות הנבחרות, שולחת את נציגיה לכנסת ולמפלגות שונות כדי להיאבק בהן בזירה הפוליטית, מעודדת במופגן אי־ציות, ומכתיבה ככל יכולתה קווי מתאר אסטרטגיים ומדיניים שמתנגשים עם אלו של נבחרי הציבור. אליטה שרואה את תפקידה כמי שצריכה לרסן, ואולי אף לסרס, את הדרג המדיני, ולהגן על "הדמוקרטיה" מפני השלטון הנבחר.
למרות שסלון המרקיזים הזה עוד משפיע על אגפים מסוימים במערכת הביטחון, הוא כבר לא מסוגל להכתיב את ערכיו ומושגיו של דור הפיקוד הנוכחי. כפי שנשברו מחסום הפחד מול איראן וחרדת הביצוע, נשברה גם סמכותם של "הלשעברים". מול עיניהם המבוהלות מתגבשת שכבה של "לשעברים" שמסתמנים כסמכויות ידע חדשות, רעננות, מעודכנות, ובעיקר רלוונטיות יותר: מאלוף (מיל') גרשון הכהן ועד אלוף (מיל') יפתח רון־טל. מאל"ם פרופ' גבי סיבוני ועד תא"ל (מיל') גיא חזות.
הדברים המופלאים שמתרחשים בצפון, באיראן, בעזה, כל ההישגים והניצחונות שהאליטה הישנה וחצר הפרשנים שלה מתאמצים כל כך לגמד, הם ביטוי לחילופי אליטה בצמרת הביטחונית והצבאית בישראל. מתגבשת אליטה צבאית וביטחונית חדשה, פרגמטית, שמחוברת לאתיקה של העם ונבחריו הדמוקרטיים. אליטה שלא תופסת את תפקידה כחלופה לדרג המדיני. הבונוס: במלחמות העתיד ה"לשעברים" באולפני המלחמה ידברו אחרת לגמרי. יש סיכוי שאפילו נרצה להגביר את הווליום בשלט כדי לשמוע מה הם אומרים לדני קושמרו. סליחה, לאיתמר פליישמן. וחבר חכם העיר לי: סביר שרובם לא יהיו אובססיביים כל כך על הופעות בטלוויזיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו