תחקיר הקרבות בקיבוץ ניר יצחק בשבעה באוקטובר פורסם היום (שישי). בעקבותיו - חזרנו לתחקיר מאוקטובר 2023 אודות הטנק שחיבל יותר מ־100 מחבלים בשטח הקיבוץ.

שבועות ספורים לאחר הקרב הבלתי ייאמן שהתרחש מחוץ למוצב סופה שוחחנו עם צוות הטנק.  כששאלתי את הלוחמים כמה מחבלים הם חיסלו, הם היססו ואמרו שאכתוב "רק" שמונים, כדי להיות בטוח שהם לא מגזימים.

זה הסיפור של צוות הטנק שחיסל עשרות מחבלים בקרב מטורף לחיים ולמוות, והציל את מוצב סופה והקיבוצים בסביבה מטבח קשה בהרבה. הבוקר היה שקט ורגוע, ולוחמי השריון של פלוגת וולקן מגדוד 77, שהיו בכוננות במוצב סופה, היו עדיין ישנים למחצה כשהמלחמה פרצה.

הפלישה הרצחנית

עשרות רקטות ופצצות מרגמה נורו לעבר יישובי העוטף והמוצבים, והלוחמים הבינו שמדובר באירוע חריג, זינקו לטנק והחלו לנסוע לכיוון הגבול עם עזה. הם לא האמינו בחלומות השחורים ביותר שלהם שיחסלו בשעות הקרובות בין 80 ל-100 מחבלים בכוחות עצמם, ימנעו פלישה רצחנית בהרבה לקיבוצים סופה, חולית וניר יצחק, ויצליחו לבלום את המשך הטבח במוצב סופה, ממנו יצאו.

"ישבנו בזולה. אני ראיתי משהו בלפטופ והחבר'ה עצמו עיניים, ואז התחלנו לשמוע פיצוצים חריגים", משחזר סגן משנה ע', מפקד הטנק. "קפצנו לטנק והתחלנו לנסוע לכיוון הגדר, כשבדרך הבנו שאנחנו במלחמה. קיבלנו הוראה – להשמיד כל מה שאנחנו רואים. לא ידענו שיש חדירות, חשבנו שזה כמו שומר החומות. בשלב זה אנחנו הכוח היחיד בחוץ, אנחנו בעצם לבד". ע', נהג הטנק, דהר לעבר הגבול.

"חשבנו שזה כמו אירועים קודמים, יורדים לגדר, מורידים שתי עמדות וחוזרים למוצב. אני רואה שמפציצים לי את הציר ושואל את ע' מה לעשות. הוא אומר שזה בטח ב'פוקס' ושאמשיך לנסוע, ואז הגענו לגדר. עלינו לעמדה ופתאום ראינו מלא חמסניקים חודרים דרך הגדר ומתחילים להסתער לעברנו, נלחמנו מול מאות טנדרים ומחבלים רגליים".

"משמידים חוליות, יורים פגזים"

"אנחנו יורים לכיוון הרכב הראשון ומפוצצים אותו, משמידים עוד חוליות בתוך הרצועה, יורים פגזים ובמקלעי המאג. אני טוען עוד ועוד פגזים ואנחנו מורידים עוד אחד ועוד אחד וזה לא נגמר", משחזר א', טען הטנק. נ', התותחן, מספר כי הירי היה אינטנסיבי ביותר: "אתה מסתכל בכוונות ורואה טנדרים, אופנועים, חוליות. יורים בלי הפסקה, בלי סוף". המחבלים תקפו את הטנק בכל הכוח, מהאוויר וביבשה. "פתאום הייתה התראה של איום מידי ממערכת מעיל הרוח וחוטפים טיל נ"ט", מספר א'.

"עלינו שוב – ושוב ירו עלינו. פיצוץ אדיר וכל הטנק ריח של אבק שריפה ועשן. זה לא נגמר, הם ממשיכים לבוא בלי הפסקה ואנחנו יורים ויורים. במשך שעות טענתי 35 פגזים, ולא הרגשתי כלום, כולי באדרנלין. עוד פגז ועוד פגז. קיבלנו הוראה להשמיד את מערכת 'יורה רואה', המערכת שלנו, ואז הבנו שמחבל עלה לשם ומכוון לעברנו טיל נ"ט. זה או שאנחנו נהרוג או שיהרגו אותנו".

מעמדת המפקד רואה סג"ם ע' את מה שמתרחש בשטח ושומע את הקולות בקשר. "היו מלא פיצוצים, שישה, שבעה, אתה יורד מעמדה והנ"ט עובר מעל הראש שלך, רחפן התפוצץ לנו על הטנק. הבנו שזה קורה בכל הגזרות ולא רק אצלנו, כל המפה צבועה אדום. ואנחנו היחידים בגזרה, ואם אנחנו לא עוצרים את המחבלים הם מגיעים לקיבוץ סופה, חולית ונר יצחק. אין זמן לחשוב, אתה פשוט מחסל את האיום.

חי או מת

אתה או חי או מת, זה מה עובר לך בראש. היינו בסכנה קיומית, הצריח התנדנד סביבנו, המנוע התחיל לזייף ואנחנו ממשיכים להילחם על החיים שלנו". השריונרים נלחמו במשך שעות ולבסוף החלה התחמושת לאזול. הם קיבלו החלטה לחזור אחורה למוצב סופה, שבו התנהלו קרבות קשים.

"ידענו שחיסלנו את רוב המחבלים אצלנו והחלטנו לחזור למוצב לעזור. דרסתי עצים, נסעתי דרך השדות כדי להתחמק ממחבלים, כי ידעתי שאם נמות זה לא יעזור", מספר ע'. "כשהגענו למוצב ראיתי מלא אופנועים וטנדרים של מחבלים, הבנתי שהשתלטו על המוצב. לא ידענו מי מהחברים שלנו שרד. נתקלנו במחבלים ודרסתי אותם עם הטנק".

נ': "שמענו בקשר שמפקד פלוגה נהרג, שיש חיילים הרוגים בחדרים ובני ערובה. תהינו מה עם חבר שלנו שקיבל שבת ונותר במוצב. אף אחד מאיתנו לא חשב שהוא שרד, אבל לא רצינו לומר את זה בקול רם". אותו לוחם, יש לציין, שרד את הטבח במוצב. "הגענו למוצב וירינו במחבלים, דרסנו אותם.

"קרב בלימה רציני"

יריתי לעבר פילבוקס שבו התבצר מחבל, והגנו על המוצב בזמן שלוחמי שייטת 13 נלחמו בתוכו". הלוחמים מספרים כי מאז הקרב מתייחסים אליהם כגיבורים, אף שהם אינם מרגישים כך. "עשינו מה שהיינו צריכים לעשות. היה שם קרב בלימה רציני", אומר סג"ם ע'.

"נכון, מנענו את החדירה בגזרתנו, ועצרנו טנדרים שהיו בדרך לחולית ולניר יצחק. הבנו שאם לא היינו שם הקיבוצים האלו היו חוטפים מכה קשה בהרבה. עשינו את העבודה שלנו עד כמה שיכולנו". "בחיים לא חשבתי שאשתתף בקרב בסדר גודל כזה", מודה ע', ונ' מסכם: "יצאנו מהטנק יותר מ-24 שעות אחרי שנכנסו אליו.

ביצעו את תפקידם

"לעולם לא אשכח את הריח של עשרות הגופות של המחבלים שראינו", הוסיף. "הבנו מה קרה למצב, שחלק מהאנשים שהכרנו נשחטו. אנשים במוצב התחילו להודות לנו, אמרו שהצלנו להם את החיים, אבל אנחנו לא מרגישים כאילו אנחנו גיבורים. לזה הכינו אותנו, עשינו את התפקיד שלנו ברגע האמת".