כסף קל והידרדרות מהירה: איך הופכים ישראלי למרגל איראני?

מהו התהליך שבו אזרח ישראלי נורמטיבי הופך למרגל עבור מעצמה כמו איראן, ומהו מבנה האישיות המאפיין אותו?

רק אתמול (שלישי), דיווחו השב"כ והמשטרה כי סיכלו ניסיון התנקשות, חמישי בתוך חודש, שהכווינו גורמי מודיעין באיראן.שבעה תושבי בית צפאפא שמזרח ירושלים נעצרו בחשדשתכננו להתנקש במדען ישראלי בכיר ובראש עירייה של עיר גדולה בישראל.

בפרשייה קודמת נעצרו שבעה חשודים יהודים מהצפון, עם חייל עריק ושני נערים. הם גויסו דרך הרשתות החברתיות וביצעו משימות עבור סוכנים איראניים יותר משנתיים; בעיקר צילום של בסיסים צבאיים, כבסיסי חיל האוויר בנבטים וברמת דוד, מחנה הקריה בתל אביב ואתרי סוללות כיפת ברזל.

על פי החשד, הם קיבלו תשלום של מאות אלפי דולרים במטבעות קריפטוגרפיים. בפרשייה קודמת היה זה זוג מפתח תקווה - ולדיסלב ויקטורסון (30) ואנה ברנשטיין (18) - שגויס דרך קבוצת טלגרם וביצע משימות כמו ריסוס גרפיטי נגד ראש הממשלה, הדפסת פליירים והצתת מכוניות. הזוג אף ניסה להרכיב מטען מאולתר ולהשיג נשק, במסגרת קשירת קשר לביצוע רצח.

מי רוצה עבודה מהבית?

דביר קריב, איש שב"כ לשעבר, מסביר את תהליך הגיוס של המרגלים: "הרשת מתחלקת לשניים. חלק אחד בפנייה רחבה: 'מי שמעוניין בכסף קל בעבודה מהבית, שיבוא'. מאלה שעונים לזה, הם מתחילים לסנן, לראות מה יותר מעניין להם מבחינת השמות וממה שהם רואים בחומר הגלוי. אם הם יראו למשל שמישהו פנה ובעמוד הפייסבוק שלו יש תמונות עם אח שלו, שהוא קצין בצבא, הם יגידו: 'וואו, זה מעניין'".

בפרשייה נוספת היה זה עדן דבס, בן 30 מפתח תקווה, שהדפיס והפיץ כרזות בעלות תוכן חתרני, וגייס עוקבים מזויפים לקבוצת טלגרם איראנית. הוא קיבל הנחיות מפורטות ממפעילו האיראני, כולל בקשות לצלם מפגינים ולהטמין כספים במקומות ספציפיים.

ד"ר בני סבתי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מנתח את הפרופיל של המגויסים: "זה סוג של אנשים שאולי לא הכי מחוברים לחברה הישראלית. לא באמת שוליים, אבל כאלה שלא קיבלו על עצמם לגמרי את המרות של מדינת ישראל". קריב משרטט את הפרופיל של המרגל הפוטנציאלי כאדם עם בעיות כלכליות שהזהות הלאומית שלו לא יציבה, וניתן לשלם לו כדי שיעשה משהו פוליטי - לסכסך בין ימין לשמאל, או מעשה פלילי יותר, כמו לפגוע במישהו. גם כאן מדובר בתהליך מורכב וממושך שלא קורה בן לילה.

קריב מסביר שהאיראנים מאוד פגיעים לאחר חיסול הנייה. "הם נפגעו מאיתנו כבר ברגע שפגענו בהנייה על אדמתם, במבנה של משמרות המהפכה. והם צריכים לנקום. אבל יש להם סבלנות, והם מגישים את הנקמה קרה".

על צבר המקרים שנחשפו הוא אומר: "זה קורה תוך כדי המלחמה, אז הם כנראה מאיצים חלק מהתהליכים, מפני שהם צריכים להשיג מידע. ובתהליך המהיר, אתה גם עושה טעויות".

במרכז פרשייה אחרת עמדמוטי ממן, איש עסקים ישראלי בן 73 מאשקלון. הוא הואשם בכך שנפגש עם סוכנים איראניים בטורקיה ובאיראן, ודן באפשרות לבצע פיגועי התנקשות נגד בכירים ישראלים, כולל ראש הממשלה, שר הביטחון וראש השב"כ. הוא אף הוברח לאיראן פעמיים לפגישות עם גורמי מודיעין איראניים.

עבירה ותהליך דרדור

קריב מדגיש את השלבים ההדרגתיים בתהליך הגיוס: "הם מתחילים לנסות להפעיל אותך על דברים שנראים בעייתיים. למשל, מבקשים ממך לכתוב עבודות לאוניברסיטה. אבל אתה עושה משהו שאסור, כי הם מוכרים את זה לסטודנטים. אחרי שעשית עבירה קטנה, יעשו לך תהליך שנקרא 'דרדור'".

ד"ר סבתי מוסיף: "האיראנים מזהים סדק, מחפשים את החולשה של האדם, איזו אי-שביעות רצון של מישהו שאולי לא נתנו לו דרגה. דברים כאלה". קריב מדגיש את חשיבות המודעות הציבורית: "מערכת הביטחון צריכה להגדיל את המודעות של האזרחים. יש שלב בתהליך שמדרדר אותך, שבו נופל לך האסימון".

הוא מוסיף עצה קריטית: "כל שלב שבו מדווח לרשויות, יהיה תמיד שלב פחות בעייתי מהשלב הבא. גם אם תיענש, מדובר בעונש הרבה פחות חמור מזה שמצפה לך בשלב הבא". בכירים לשעבר מסבירים שניתן גם לעשות צעדי מנע. למשל, סוכן ישראלי יכול לנסות להתחזות למגייס איראני וכך לזהות את נקודות התורפה של המערכת.

יש גם אפשרויות לערוך תחקיר ביטחוני לחשוד, גם אם הוא חלק מהמערכת הביטחונית. ד"ר סבתי מזהיר גם מפני הנחישות האיראנית: "הם לא מתעייפים, לא מרפים ולא מפסיקים. אין כישלון אצלם. גם בגלל שהמדינה שלהם ענקית, גם האוכלוסייה עצומה וגם האמונה שלהם במשימה". המסקנה? המאבק נגד ריגול זר הוא משימה מתמשכת, הדורשת עירנות מתמדת, גם מצד שירותי הביטחון וגם בקרב הציבור הרחב.