הפריצה הדרמטית לדירה ו"חגורת האש" שקטלה מחבלים רבים: כך חולצו שני החטופים מלב רפיח

129 ימים חיכינו לבשורה הזו. במבצע מיוחד והירואי, כוחות שב"כ, ימ"מ וצה"ל חילצו בלילה שבין ראשון לשני את פרננדו סימון מרמן (60) ולואיס הר (70), שנחטפו מניר יצחק ב-7 באוקטובר והוחזקו ברפיח. בפעולה נפצע לוחם אחד באורח קל.

למבצע הנועז קדמו הכנות קדחתניות ומודלים רבים, במהלכם למדו הלוחמים את המבנה ואת המודיעין העדכני, הכינו תכניות מבצעיות מפורטות עם מקרים ותגובות לכל תרחיש אפשרי. המידע המודיעיני באשר למיקומם של הר ומרמן היה בידי שב"כ כבר תקופה, אך מקבלי ההחלטות המתינו לתנאים מיטביים מבחינה מודיעינית ומבצעית, שיגדילו את סיכויי הצלחת המבצע באזור הצפוף של מחנה הפליטים שאבורה.

בהינתן האות, לוחמי היחידה המבצעית של שב"כ ולוחמי הימ"מ התקרבו ליעד בצורה חשאית, ובשעה 1:49 בדיוק החלו במבצע. תחילה הצמידו בשקט מטען לדלת הנעולה כדי לפתוח אותה, ומייד כשזה התפוצץ פרצו פנימה וחיסלו את המחבלים שהיו בדירה. אש נורתה לעברם מתוך הבניין, וכך גם ממבנים סמוכים. חלק מהלוחמים רצו לחטופים, שהיו בקומה השנייה, חיבקו אותם והגנו עליהם, אחרים המשיכו להילחם ולאבטח את המרחב.

בשעה 1:50, דקה בלבד לאחר הפריצה לבית, החל חיל האוויר בהפעלת אש מאסיבית כדי למנוע ממחבלים מקומיים להסתער לעבר הלוחמים והחטופים ולסכן את המבצע. חיל האוויר יצר חגורת אש נרחבת מסביב לאיתור, ואיבטח את המסדרון שדרכו תוכנן מראש פינוי החטופים מהמקום.

תחת אבטחה כבדה של לוחמי שייטת 13, וטנקים מחטיבה 7 של השריון, פונו החטופים בכלי רכב ממוגנים עד למסוק שהמתין להם. החטופים עברו בדיקה רפואית ראשונית, והוטסו על ידי מסוק של חיל האוויר עם צוות מיחידה 669 לבית החולים "שיבא".

מעט לאחר השעה 2:00 קיבל בית החולים "שיבא" בתל השומר הודעה להיערך לקליטת החטופים, ובסביבות השעה 3:15 נחת המסוק עם השניים בבית החולים. מצבם של הר ומרמן הוגדר "יציב". את בני משפחותיהם הנרגשים שהוזעקו לבית החולים הם פגשו מעט לפני השעה 5:00.

היו הזדמנויות חילוץ שלא יצאו לפועל

זוהי הפעם השנייה מאז תחילת המלחמה שבה מצליחים כוחות הביטחון לחלץ חטופים חיים מרצועת עזה. הפעם הקודמת הייתה ב-30 באוקטובר, עם חילוצה ההירואי של התצפיתנית אורי מגידיש, ששוחררה לאחר 23 ימים בשבי חמאס.

מאז תחילת המלחמה מנסה מערכת הביטחון ללא הרף למצוא הזדמנויות לשחרור חטופים בכוח הזרוע, ולא מעט חיילים סיכנו את חייהם ואף נפצעו במבצעים לחילוץ. אך נוכח העובדה שהחטופים מפוזרים במקומות רבים, מעל ומתחת לפני הקרקע, ונמצאים תחת שמירה קפדנית בנוכחות חומרי נפץ, ההצלחות מועטות. בלא מעט מקרים בארבעת החודשים האחרונים למערכת הביטחון היה מידע על מיקום חטופים בזמן אמת, אך הם לא חולצו משום שכאשר נבחנו הסיכויים מול הסיכונים במבצע, המסקנה הייתה שהסיכוי לחלצם בשלום אינו גבוה.

האומץ במבצע החילוץ לא היה רק של הלוחמים שביצעו אותו, אלא גם של מקבלי ההחלטות בדרג המדיני: ראש הממשלה ושר הביטחון, ובדרג המבצעי: הרמטכ"ל וראש השב"כ - שאישרו מבצע מסוכן שיכול היה להסתיים אחרת לחלוטין, כחוט השערה ממש. לו היה המבצע נכשל, חלילה, החברה הישראלית הייתה מתעוררת לבוקר שחור משחור, בדומה ליום שבו נהרגו שלושת החטופים – יותם חיים, סאמר טלאלקה ואלון שמריז – מאש כוחותינו לאחר ששניסו להתקרב ללוחמים בשכונת סג'עיה וזוהו בשוגג כמחבלים.

למרות התרוממות הרוח המוצדקת בציבור הישראלי, צריך לקחת בחשבון שלא יהיה פשוט לשחזר את ההצלחה הגדולה מהלילה, שכן סביר להניח שחמאס יפיק לקחים מהמבצע, יבדוק איך נחדר מודיעינית ויהדק את השמירה על 134 החטופים הנוספים שעדיין מוחזקים על ידו. לנו ניתן לקוות שלצה"ל יהיו הצלחות נקודתיות נוספות בדמות המבצע לחילוצם של הר ומרמן, אך סביר יותר להניח שרובם המוחלט לא יחולץ בכוח הזרוע בלבד, וישראל תצטרך למצוא דרך אחרת לשחררם.