לא מנצחים את גולני

אם שואלים אותי מה השיוך שלי, אז קודם כל זה גולני. הייתי בשירות המדינה 40 שנה, אבל ללא ספק גולת הכותרת היתה השירות בחטיבת גולני. הצלחנו שם ליצור תלכיד של רוח, שייכות ותחושת ביחד, זה בדנ"א של החטיבה. לא במקרה בכל מלחמות ישראל, וגם בתקופות שבין המלחמות, גולני תמיד התייצבה במקומות הכי קשים, איפה שהיה צריך אותה. אם זה במבצעים מיוחדים או בשחרור בני הערובה באנטבה, דרך פשיטות מעבר לגבול במלחמת ההתשה ועד לכיבוש החרמון.

הכומתה החומה תמיד היתה אצלנו עניין משפחתי. הדור שלנו הצטרף, אחר כך בא דור הבנים ולחם גם הוא, וכעת אלו הנכדים. המשפחתולוגיה הזו היא עניין כמעט גנטי. המפתח בחטיבת גולני הוא התקשורת והאמונה במפקדים להוביל אנשים להיכנס לקרב. הובלת לוחמים בשדה הקרב היא עניין מורכב, וקיימת אמונה אמיתית שמשכנעת חיילים ללכת אל הלא נודע - שממנו ניתן גם לא לחזור.

האמונה במפקדים היא ערך עליון והיא תוצר של אותה תקשורת איכותית: בגולני לא מדברים אל האנשים אלא עם האנשים. זה ההבדל הגדול וממנו נוצר ה"ביחד" הייחודי של החטיבה.

אני מרגיש הבוקר שהלוחמים שנפלו הם חייליי שלי, שאני איבדתי בקרב. תחושת ההזדהות היא מלאה. אני מרגיש שזו המשפחה שלי. בביקור התנחומים אצל גדי איזנקוט השבוע נזכרתי ונמלאתי גאווה כיצד הוא וגבי אשכנזי ביקשו את עזרתי בימים שלאחר מלחמת לבנון השנייה. גדי היה חייל וקצין צעיר אצלי, וכך גם גבי אשכנזי. הרעות והעזרה ההדדית של קציני ומפקדי גולני לדורותיהם הן בתוכנו, וההתגייסות מחייבת - אתה נמלא גאווה לסייע לפקודים שלך לשעבר. "אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו".

המסורת נשמרת: דורות של גולנצ'יקים

לא במקרה מסלול החיים שלנו משאיר אותנו בחברות עם מי שלחמו עימנו. אחד ההרוגים, אל"מ יצחק בן בשט, הוא בנו של רפי בן בשט מנווה צוף - חייל שלי בסיירת במלחמת ההתשה. הדוד שלו, פרופ' משה בן בסט, היה חייל שלי כשהייתי מ"פ בגדוד 51.

ועוד דבר שחשוב מבחינה ערכית בגולני: בגולני ידענו תמיד שכולם אותו הדבר - אין הבדל בין אשכנזי למזרחי, קיבוצניק לעירוני, שמאלני או ימני. חטיבת גולני היא חתך מייצג של החברה הישראלית במיטבה.

הכאב היום גדול, אבל גולני היא חטיבה חזקה. היא תמשיך לצעוד, להוביל ולהיות חוד החנית של הלחימה. ידענו משברים קשים בעבר: עשרות הרוגים במלחמת ששת הימים, עשרות הרוגים במלחמת יום כיפור, במלחמות לבנון, במוצב הבופור - ואיפה לא. מתי שמדינת ישראל היתה צריכה לוחמים עזי נפש בקו הראשון - שם גולני היתה. ואנו נמשיך בדרך הזו, זה ציווי. 

ביום הזה אני מחזק לא רק את המשפחות השכולות, אלא גם את החטיבה כולה. כיום הנכדים של הדור שלי הם הנושאים בעול ובנטל ההגנה על המולדת. ידענו שזה יבוא. גם הבנים שלנו עשו את זה בעבר, וקודם לכן גם אנחנו. גדוד 13, שזה עתה ספג מכה קשה, הצמיח מתוכו את האנשים הכי טובים. החל מהאלוף אברהם יפה, האלוף אמיר דרור, תת־אלוף יהודה גולן, והאלופים מנחם עינן, אילן בירן ומשה קפלינסקי - מיטב המפקדים עברו דרך גולני בכלל, וגדוד 13 בפרט. חתך אנושי מפואר.  

אני גאה שאני שייך לחטיבה הזו. בבית שלנו יודעים שלא משנה איזה תפקיד מילאתי, ביום קשה זה אני מחבק, מעודד ככל שאפשר, וסמוך ובטוח שחטיבת גולני תעמוד בכל משימותיה.

הכותב שימש כראש אמ"ן, אלוף פיקוד הדרום ומפקד חטיבת גולני