בגזרת התמרון של אוגדה 252 כבר יש בימים האחרונים הפוגות הומניטריות. בתוך בית חנון עצמה אין הפוגות, כי כמעט לא נשארו שם אזרחים. הם נענו לקריאות צה"ל וירדו לדרום הרצועה. אבל בג'באליה ההפוגות בתוקף, ובין 10:00 ל־14:00 בערך לא יורים.
במפקדת האוגדה בדרום מול עזה, חוויית המלחמה היא אחרת. כל המועקות והווכחנות הליליפוטית המבחילה בעורף נמוגות בנוכחות הלוחמים והמפקדים. האוגדה הגיעה למעשה לשליטה מבצעית בבית חנון, והלוחמים מרגישים שהם יכולים לעשות שם מה שהם רוצים, אף שאם תשאלו - אחדים יגידו לכם שמוטב לא להיכנס לשם עם מכנסיים קצרים ובכפכפים.
תמיד יכול לקפוץ מחבל מפיר
טווח התת-קרקע מאפשר למחבלים יציאה וחזרה לשטח. התפיסות הישנות שכבשת שטח והתקדמת כבר לא תקפות. מאחוריך תמיד יכול לקפוץ מחבל מאיזה פיר מנהרה. חילופי האקלים הפוליטי חופפים כמעט לשינויים במזג האוויר בדרך לדרום. בין בית קמה ללטרון מתחילים ב־34 מעלות, עוברים אזור גשום מאוד, ומגיעים לפנייה לירושלים בדרך חזרה ב־20 מעלות.
בסביבת הקיבוצים הסיסמאות בשלטים מדברות על "מחדל", תמונת נתניהו מוכתמת באדום עם הכיתוב "אשם", "חופשי מגזענות", כמובן. אך כשמתקרבים לאזורי המושבים ואופקים, המחדל הופך ל"אופקים היא עיר של גיבורים" ו"מחזירים את הכבוד לעם ישראל". עפיפוני נייר פרגמנט מתחלפים ברכב פלדה. חטיבה 14 הוותיקה ואפופת הזיכרונות נלחמת במרכבה סימן 3.
באוגדה מגלים שאפשר להילחם גם בלי מעיל רוח, ושכשפועלים נכון נפגעים פחות. בשבוע הבא צפוי מבחן לא פשוט. כנראה יתחיל גשם, מה שישנה את תנאי הקרקע והעבירוּת. צפוי קושי בתמרון בשטחים פתוחים, ונסיעה על הצירים הסלולים עלולה לחשוף את השריון לפגיעה.
כוחות השריון של האוגדה לא פגשו עד עכשיו טילי קורנט בירי ישיר - אולי בגלל סיכול מוקדם של לא מעט חוליות נ"ט, בין השאר. זה התבצע על ידי איתור מוקדם של החוליות וחיסולן. בסך הכל, החשש הזה מטילי נ"ט לא התממש כמו שציפו. ההישג הזה מיוחס להכנה האווירית הממושכת ולמודיעין מבצעי מעולה. במפקדת האוגדה, שם מנוהלים הלחימה והירי, אפשר לראות במסכים את התצפיות האוויריות, המאפשרות לאתר כל סכנה פוטנציאלית או כל מפקד של האויב או מחבל שמתמקם.
כמה זמן זה ייקח?
השאלה שכולם שואלים היא אם אפשר לחסל את חמאס, והתשובה היא בשאלה חוזרת - מה זה "לחסל"? בדרג הלוחם התחושה היא שזה אפשרי, אבל תלוי בדרג המדיני ובאורך הנשימה של עם ישראל. בשלב הזה המשימה היא צבאית ומאוד ברורה. עיקר הלחימה הוא במחנה שאטי. הצבא יודע להשיג את המטרות, אבל העיקר הוא הסבלנות הלאומית.
על משך הזמן לא רוצים להתחייב ולהגדיר, אבל משימה בנוסח של "הביאו לי את ראשו של אלפרדו גרסיה" - או יחיא סינוואר, במקרה של חמאס - זה סיפור של כחצי שנה.
יש תחזיות שאפשר לשמוע, ולאו דווקא ממפקדת 252, שבתוך כשלושה שבועות תהיה "התבהרות" של המצב וגם סוג של הכרעה ראשונית, ואז עלולה להיות הפסקת אש מוגבלת, כפי שהיה גם במלחמת העצמאות. יוצאים ללחימה ונכנסים להפוגה, וחוזר חלילה.
הצבא והעם יצטרכו לדחוף את הדרג המדיני, לתבוע ממנו לשים את הישבן על המחבת המדינית הלוהטת, ולאפשר לצה"ל, תוך תשלום מחירים לאומיים כבדים, להשלים את המשימה בהזדמנות הבלתי חוזרת הזאת. לא כולם בצה"ל חושבים שלמערכת הישראלית יש את אורך הנשימה הדרוש.
המודיעין מצוין
בשבילי האוגדה נעליי צוברות אבק, ומזהירים אותי, לא לציטוט, שחול על הנעליים יוכיח התמצאות יפה בשטח. האמת היא שאחרי כל שנות האימונים, המפקדים הבכירים של האוגדה לא האמינו ששוב יראו את אוגדה 252 בתמרון מבצעי בשטח. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני 40 שנה.
שיטת הלחימה בנויה על זה שהמפקדה רואה את כל החומר המודיעיני. הבעיה היא עודף המידע, והעובדה שקציני המטה נדרשים לבחור מתוכו מה להנגיש בסוף למג"ד שבקצה. צריך להנגיש למפקד בשטח את המטרה, והמילואימניקים האלה יודעים לעשות זאת היטב.
בגלל מיקומה הגיאוגרפי, האוגדה היתה הראשונה שהיתה זמינה לצה"ל בימי המלחמה הראשונים. יחידה שלה נסעה לקו לחסום באש את הפרצות, ויחידה אחרת ביצעה משימות שבאופן רגיל לא שייכות לצבא. למשל - פינוי מאות הרכבים שבתוכם שכבו גופות במשך שלושה ימים, על ציר רעים־בארי. חייליה סייעו למושבניקים, שהיו בחרדה קיומית, להביא מזון לפרות.
אבל בשבועיים האחרונים יש תחושה של מפנה, ויש שיגידו הקלה. האוגדה חיסלה מאות רבות של מחבלים, שלא תמיד אפשר לספור אותם בגלל המנהרות, או משום שבחיסול מפקדים לפי שם - אי אפשר לדעת כמה חוסלו על ידי כל שם. בסוף השבוע האוגדה איבדה חמישה לוחמי חי"ר שלה.
"במציאות המקוטבת שלנו, האוגדה היא פלא בעיניי", שמעתי את אחד מהמפקדים. הוא קורא לה אוגדת "הפועלים". "זאת פגישה בין כל קצות הקשת מבחינה חברתית ומעמדית, וכולם באחדות מטרה. אחוות הלוחמים היא מדהימה. יש חטופים? אנחנו נחטפנו מהחיים. בעיניי זה פלא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו