למרות הכל: צה"ל התעשת במהירות ממתקפת הפתע

הפעולה הקרקעית של צה"ל משיגה את יעדיה. קו ההגנה הראשון של האויב במרחב עזה נשבר.

בצפון הרצועה מרגישים היטב את "חגורות האש של הצבא הישראלי", הכינוי שניתן בתקשורת הערבית לתקיפות המאסיביות של חיל האוויר ולהרעשה הארטילרית, שהקדימו את כוחות היבשה ומלוות אותם בתנועתם.

בקרבות המגע עם מחבלי חמאס, המגיחים ממנהרות, ממסגדים וממקומות מסתור שהוכנו לכך מבעוד מועד, ידם של חיילינו על העליונה. הלחימה לא קלה. האויב פועל בהתאם לתפיסה שגיבש ללוחמה בשטח הבנוי, המבוססת על רשת המנהרות, מלכודות, מארבים ושימוש באמצעי נ"ט.

ככל שניתן להתרשם מהתמונה הכללית שנגלית לנו, התנהלות כוחותינו משדרת מקצועיות וראייה מפוכחת של האתגרים בשדה הקרב. צה"ל התעשת במהירות מהפתעת 7 באוקטובר. מפקדיו וחייליו נלחמים בחירוף נפש, מגלים תעוזה ונחושים להכריע. להכות עד חורמה ועד לניצחון.

שיתוף הפעולה של לוחמי היבשה עם כוחות האוויר והים ועם גורמי המודיעין והשב"כ משדרג את יכולות ההגנה ומהווה מכפיל כוח בהתקפה. הישגיו רבים. לדאבון הלב, אין בכוחו למנוע לחלוטין את מחיר החיכוך.

שלב הטיהור עוד לפנינו

ההתקפה בג'באליה היא המודל. המחשה אחת מני רבות לתרומתו הייחודית ניתן לראות בהתקפה על מעוז חמאס במערב ג'באליה. מתחם זה, בין בתיו של מחנה הפליטים מהצפופים בעולם, כלל רשת מנהרות מוסוות, תשתיות ירי ואמצעי לחימה רבים.

בהתקפה משולבת מהקרקע ומהאוויר הושמד המתחם על אנשיו. מפקד הגדוד, אברהים ביארי, שלחובתו נזקפים פיגועים רבים ומעורבות עמוקה גם בהתקפה הפתע ב־7 באוקטובר, חוסל. עשרות מחבלי חמאס - נהרגו.

הפעולה בג'באליה צריכה להיות מודל לאופן ההתמודדות עם אתגרים כאלה.

לא למצור חלקי. המצור על עזה אינו בגדר "רצוי אך לא הכרחי". הוא אמצעי לחימה חיוני, ככל שאר האמצעים שצה"ל מפעיל במערכה. במלחמה זו יש למצור תפקיד כפול. הוא אמור להתיש את האויב ולהגביל את יכולותיו, ובד בבד לתרום להתרופפות שליטת חמאס באוכלוסייה.

יעילותו תלויה בשלושה תנאים: גודל החורים שבמסננת, מידת האכיפה ומשך הזמן. מצור לסירוגין או לשיעורין או ללא אכיפה - אינו מצור.

הדברים אמורים ביחס לדרישות להרחבת הסיוע ההומניטרי, להכנסת דלק או להפסקת אש הומניטרית. בראייתו של חמאס, מאמצי הלחימה בישראל קודמים לכל צורך אחר, וכך הוא יתייחס לכל מה שיוכנס עבור האוכלוסייה.

כל עוד חמאס מחזיק בידיו את החטופים, תוך רמיסת כל ערך הומניטרי, נכון לנקוט מדיניות נוקשה ולהתיר להכניס לעזה רק את מה שאנו מחויבים להכניס, רק לדרום הרצועה ורק בפיקוח.

לשתק את האינטרנט של עזה. שיתוק האינטרנט והתקשורת בעזה חיוני כדי לשבש את שליטת חמאס, למנוע תיאום יעיל בין מנגנוני השלטון, להפריע במאמצי התעמולה, להגביר את הבלבול בשטח ולמנוע זרימת מידע שיפריע לפעילות כוחותינו בשטח. גם אם יש בהפעלתו יתרונות, הם בטלים ביחס לחסרונות. ניתוק האינטרנט יגביר את הכאוס ברצועה. הערפל יהיה סמיך יותר. לא צריך לחשוש מכך. הכאוס הוא שלב בלתי נמנע בדרך למציאות שבה חמאס אינו הגורם השולט בעזה.

העיסוק ביום שאחרי מזיק ומוקדם. הדיון בשאלת היום שאחרי המלחמה מוקדם. קיומו עלול לשדר מסר מנוגד לקו הנכון שישראל אימצה בהגדרת מטרות המלחמה. יתרה מכך, ברור שהמציאות ביום שאחרי תושפע מגודל ההישג הצבאי של ישראל, מהדינמיקה ומההזדמנויות שייווצרו. את אלה קשה לחזות כעת.

בשלב הזה מוצע להסתפק בהצגת מסגרת היום שאחרי בדרך השלילה. לא יהיו בעזה: שלטון חמאס, יכולות צבאיות שיאיימו על ישראל, תעשיית נשק, מגבלות כלשהן על פעילותה של ישראל.

קו ההגנה האחרון מול האסלאם הקיצוני. "אם המלחמה תסתיים ללא השמדת חמאס, זה יהיה ניצחון לחמאס ותבוסה לישראל ולעולם החופשי", אמר העיתונאי הסעודי עבד אל־עזיז אל־ח'מיס בראיון לרועי קייס מחדשות "כאן". הוא משקף מחשבה העוברת בראשיהם של מנהיגי האזור והעולם.

לא תמיד ההצהרות והמעשים יעלו בקנה אחד עם הרצון הפנימי הזה, אך יש בו כדי לבסס הבנות שקטות באשר להתמודדות הנדרשת עם חמאס. בעזה, אך לא רק בה.

אחרי 7 באוקטובר העולם מבין כי ישראל היא קו ההגנה האחרון מול התפשטות האסלאם הקיצוני החמאסי־דאעשי. העולם יהיה פחות רע כשננצח את חמאס.

הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית