"צעקנו 'צה"ל, צה"ל' ונכנסנו לחדר שבו הסתתרו חיילות, בדלת ליד המתין מחבל"

מוצב כיסופים הותקף על ידי עשרות מחבלים בבוקר חג שמחת תורה. המחבלים הרסו את מצלמות התצפית וחדרו למוצב הקדמי, יורים לכל עבר והורגים כל חייל שנקרה בפניהם.

בפעם הראשונה, מפקד צוות בחטיבת הקומנדו סרן א', שנפצע מקליע שחדר את פלג גופו העליון, מספר בשיחה מבית החולים על שש השעות שבהן ניהלו הוא ו־12 לוחמיו קרב אינטנסיבי מול המחבלים. קרב שגבה את חייהם של שלושה מהלוחמים, וכמעט את חייו שלו. סיפור הגבורה משלים את סיפורן של הסמב"ציות, שתיארו כיצד כמעט נרצחו ונחטפו אך ניצלו בזכות הלוחמים - המעטים מול רבים.

"ביום שבת בבוקר הערתי את החיילים, ואמרתי להם 'קומו, מלחמה'", מספר סרן א'. הלוחמים היו בתגבור בחווארה בשל הפיגוע שהתרחש שם יום קודם לכן, אך בתוך שעות ספורות הם כבר היו בעוטף עזה. "בשעה 10:30 התחלנו תנועה רגלית מצומת כיסופים ליישוב, שלצידו המוצב. היינו 12 בסך הכל, והיו הרבה יותר מחבלים. נכנסנו לתוך המחנה והגענו למרחב הנגמ"שים, והבנו מה גודל האירוע. היו שם המון הרוגים".

המחבלים נכנסו וטבחו בחיילים שהיו במקום, והמעטים שנותרו - בעיקר סמבצ"יות ותצפיתניות - התבצרו עם פצועים והרוגים בחמ"ל, מטפלים ומטפלות בפצועים בכוחותיהם הדלים. הדר טרייטל, אחת מהסמב"ציות, סיפרה: "התקשרתי לאימא שלי - 'תמסרי לכולם שאני אוהבת אתכם. אני לא יודעת אם אצא מכאן בחיים. אם לא - מתי בגבורה ובחיוך'".

מדויקים וקטלניים

שש שעות ארך קרב הגבורה של לוחמי הקומנדו. "לא היתה לנו דקה של שקט", מספר סרן א'. "עברנו חדר־חדר וטיהרנו את המוצב. הלוחמים היו מדויקים וקטלניים. אחד מהלוחמים שלנו חטף קליע בנשק והחליף אותו. אחר ספג קליע בקסדה, ששבר את הגולגולת שלו. רק אחרי הקרב הוא אמר לנו שנפצע. לבסוף הגענו למצב שבו המחבלים או מתים או בורחים מאיתנו, והם התקבצו לאחת מהפינות של המוצב".

הלוחמים הגיעו למגורי הבנות לאחר שנכנסו לחמ"ל שבו התבצרו החיילים, ונאמר להם שייתכן שיש שם חיילות. "פתחנו חדר־חדר ב'יבש' כדי לא לפגוע בישראלים. צעקנו 'צה"ל, צה"ל' ונכנסנו לחדר שבו הסתתרו שתי בנות. חזרנו לדלת ליד, שהייתה נעולה. בעטנו בדלת ורצנו פנימה, ואז נתקלנו במחבל. הבנו שהוא מבוצר ושעדיף להגיע בתחבולה, ולכן נחלצנו לאחור ונערכנו לאיגוף".

"השארנו גופות מאחור"

כשיצאו החוצה הגיע נמ"ר (נגמ"ש מרכבה) למקום. עמית פלד ז"ל הגיע למסדרון האחורי, אך לפתע נפתחה אש מכיוון שסברו שהיה מטוהר. עמית נורה ונהרג במקום. "השבנו אש, אבל המחבלים היו על הגג וירו בחזרה. הם הרגו את יונתן סביצקי ז"ל ואת אלעד ששון ז"ל ופצעו שניים מאיתנו. פתחתי באש על המחבל שהיה על הגג וירה בנו, ובאותו הרגע הוא פגע בי. הסמל שלי, ב', שהגיע במזל באותו הרגע, הוריד את יתר המחבלים".

הלוחמים פינו את עצמם למתחם מוגן, כשסרן א' עצמו זוחל פנימה לאחר שנפגע מקליע שחדר את כתפו, נע בכל פלג גופו העליון ויצא מרגלו. אף שנפצע - הוא המשיך לפקד על הכוח ובדק מה מצב הפצועים וההרוגים. במשך 25 דקות הם ניסו ליצור קשר עם כוח חילוץ, ואז הבינו שאם לא ייצאו - הפצועים עלולים למות. "הבנו שאנחנו צריכים לחלץ את עצמנו. קמנו, אני עומד והולך, שניים סוחבים את ז' ואנחנו נחלצים אחורה, נאלצים להשאיר את הגופות מאחור".

המחנה טוהר, אך עדיין היה בסכנה. שעות נוספות עברו, וכוח נוסף של חטיבת הקומנדו הגיע לחלץ את החיילים המבוצרים. גם בדרכו לבית החולים סורוקה המשיך סרן א' לנהל את האירוע, כששוחח עם מפקדיו על מנת שאלו יחלצו את גופות לוחמיו. "חששתי שהגופות ייחטפו, וזה לא קרה בגלל חבר'ה שהצליחו להגיע למקום".

כעת נמצא סרן א' בבית החולים, ובקרוב ישוחרר לשיקום. הוא קרא את מה שכתבו הסמב"ציות על האירוע הקשה, ואף יצר איתן קשר. חלקן אף הגיעו לבקשתו להלווייות הלוחמים שנהרגו. "אין לי ספק שאם לא היינו נלחמים - המחבלים היו מגיעים אליהן. קראתי את מה שהסמב"ציות כתבו ויצרתי קשר עם רובן. בדיעבד, זה נותן משמעות למוות של הלוחמים שלי. לקרוא את הדברים שהן כתבו, לדעת מה הן הרגישו.

"אתה מבין איזו משמעות יש למוות של סביצקי, פלד וששון. ביקשתי מהן להגיע להלוויה של סביצקי, כדי שההורים יוכלו להבין את המשמעות של מה שהילדים שלהם עשו. במהלך ההלוויה הוריו ראו את התצפיתניות א' וס'. הם הבינו. זה לא שהבן נלחם במחנה כיסופים, חשוב ככל שיהיה - הוא נהרג בהיתקלות עם מחבלים שהיו בחדר ליד הבנות האלו. אותן הוא הציל".